אפשר לשבת מול המסך, להיכנס לאתר של חברה שווייצרית ולצפות ברקמה אנושית חיה. בשידור חי, עשרים וארבע שעות ביממה. החברה נקראת פיינל-ספארק, "ניצוץ אחרון" בתרגום חופשי, ויושבת בעיירה ווה. במעבדה שלה פועל מחשב שרכיבי החישוב שלו אינם סיליקון, החומר שממנו עשויים השבבים הרגילים, אלא תאי מוח חיים. החברה קוראת לו "הפלטפורמה העצבית" ומשכירה גישה אליו דרך האינטרנט, לפי כתב העת סיינטיפיק אמריקן תמורת 500 דולר לחודש.
צוותי מחקר מ-34 אוניברסיטאות ביקשו להשתמש בפלטפורמה, ובין מי שקיבלו גישה נמנות אוניברסיטת מישיגן והאוניברסיטה החופשית של ברלין. "למיטב ידיעתי, אנחנו היחידים בעולם שעושים את זה", אמר המייסד, פרד ז'ורדן. אמנם זו אמירה של איש החברה עצמו וגם עצם השכרת הגישה אינה מוכיחה שיש תוצאות של ממש. אבל עדיין.
מה בעצם מחשב שם? קוראים לזה אורגנואיד: כדור זעיר של תאי מוח אנושיים שגדלו במעבדה. התהליך מתחיל בתאי עור של אדם בוגר. מתכנתים אותם מחדש בשיטה שזכתה בפרס נובל ב-2012, כמו מי שמחזיר מכשיר להגדרות היצרן, והם הופכים לתאי גזע: תאים שעוד לא קיבלו תפקיד ואפשר להוביל אותם להפוך לנוירונים, תאי העצב של המוח. התאים מתארגנים לבד בקוטר חצי מ״מ, בגודל גרגיר חול גדול, ובו כ-10,000 נוירונים. רק בגיל 12 שבועות הוא בשל מספיק כדי לעבור למערכת.
הכדורים מונחים בקבוצות של ארבעה על שבב, וכל אחד מהם מחובר לשמונה אלקטרודות, מוליכים זעירים כמו חוטי חשמל דקים. האלקטרודות שולחות גירוי חשמלי ומקשיבות לתגובה. כשנוירון פולט אות חשמלי, המערכת רושמת אותו, ועד היום נרשמו כך יותר מ-20 מיליארד אותות מיותר מ-1,000 אורגנואידים. החוקר עצמו יושב בביתו, כותב קוד בשפת התכנות פייתון, שולח גירויים ואחר כך בוחן מה השתנה.
מוח של 20 וואט מול מחשבי-על
מי עומד מאחורי הרעיון? ז'ורדן הוא מהנדס ופיזיקאי צרפתי שעבר לשווייץ לפני כשלושים שנה ללימודי דוקטורט בעיבוד אותות. הוא מתכנת מגיל 12, ו"כל חיי רציתי ליצור מכונה חושבת", כדבריו. יחד עם ד"ר מרטין קוטר הקים את אלפוויז'ן, חברה לזיהוי מוצרים מזויפים, שמממנת עד היום את פיינל-ספארק. בתחילה בחרו בדרך הדיגיטלית: במשך כחמש שנים הם דימו כמה אלפי נוירונים על שרתים. צריכת החשמל והקירור הייתה עצומה, ובמוח האנושי יש כ-100 מיליארד נוירונים. הדמיה כזו תדרוש צריכת חשמל של תחנת כוח גרעינית קטנה.

המספרים שמניעים אותו פשוטים להבנה. המוח האנושי פועל על כ-20 וואט, בערך כמו מנורה עמומה. פרונטיר, מחשב-על אמריקאי ענק, צורך כ-21 מגה-וואט, כמיליון פעמים יותר. אימון מודל השפה gpt 3, דרש כ-10 גיגה-וואט-שעה, כמו צריכת החשמל של כ-6,000 אזרחים אירופים במשך שנה שלמה. מכאן ההבטחה: אם המוח מסתפק במעט כל כך, אולי גם מחשב שבנוי ממנו יצרוך מעט.
"המטרה העיקרית שלנו היא בינה מלאכותית שצורכת פי 100,000 פחות אנרגיה", אמר ז'ורדן לסיינטיפיק אמריקן. בראיון אחר דיבר על פי מיליון. אז מה נכון? אף אחד מהמספרים לא נמדד: זה חזון, לא תוצאה. המאמר המדעי של החברה עצמה אינו מחשב את היחס, ומציג רק את הפער בין המוח לבין מודלי השפה. כלומר, ההבטחה גדולה, אבל ההוכחה עוד לא כאן.
הפלטפורמה נולדה כמעט במקרה. "כל מה שאנחנו עושים הוא תוצאה של המגפה", סיפר ז'ורדן. בימי הקורונה, כשלא יכלו להגיע למעבדה, הטמיעו תפעול מרחוק, ועד סוף המגפה אפשר היה לשלוט בכל המערכת מהבית. משם הדרך להשכרה הייתה קצרה. זו חברה קטנה: בזמן הראיון עבדו בה שישה אנשים בלבד, והמייסד ביקש לגייס 50 מיליון דולר ממשקיעים כדי להמשיך.
תגמול דופמין, חיים קצרים ושאלת התודעה
אבל איך מלמדים כדור של נוירונים אנושיים לעשות משהו? כאן נכנס לתמונה הדופמין, חומר שבמוח האדם קשור לתחושת הנאה ותגמול, כמו ילד שמקבל סוכריה כשהוא עושה מה שביקשו. בניסוי שתיארו אנשי החברה במאמר מדעי הוזרק למערכת דופמין "כלוא": מולקולה שמשתחררת רק כשמאירים עליה אור על-סגול. כשהגירוי החשמלי עורר יותר פעילות, האור נדלק והנוירונים קיבלו "תגמול". הלולאה כולה נכתבה ב-13 שורות קוד, ובחלון של חמש שעות נצפתה עלייה במספר האותות.

אל תמהרו להתרגש. החוקרים עצמם מדגישים שאי אפשר לבסס סיבתיות מניסוי בודד, כלומר לקבוע שהתגמול הוא שגרם לעלייה, והם רצו רק להראות שהשיטה גמישה. גם בבלוג של החברה מודים: "אנחנו עדיין לא יודעים לתכנת אותם". בניגוד למחשב רגיל, הם "קופסה שחורה אמיתית": רואים מה נכנס ומה יוצא, בלי להבין מה קורה בפנים. חוקרים שסקרו את התחום סיכמו: "האתגרים הנוכחיים מסתכמים במילה אחת: מורכבות".
ויש גם מחיר כבד: האורגנואידים מתים. בתחילת הדרך הם חיו שעות ספורות, והיום הם שורדים בממוצע כ-100 יום בלבד. אין להם מערכת דם שתזין אותם, ובסוף מגיע נמק, כלומר הרקמה מתה ונרקבת. וגם כשהם חיים, כל אחד מהם מכיל אלפי נוירונים בלבד, מול 86 מיליארד במוח האדם, כך שהם רחוקים מאוד ממוח שלם.
ונותרה השאלה שמעבר לטכנולוגיה. ז'ורדן אומר "אני לא יכול להגיד דבר על תודעה", כלומר על היכולת להרגיש ולהיות מודע, ואינו רואה "שום דבר קסום בנוירונים אנושיים". ובכל זאת הוא מודע לשיקולים האתיים שבשימוש בהם למטרות שאינן רפואיות, ומחפש פילוסופים וחוקרים בעלי "הרקע התרבותי שיעזור לנו לענות על השאלות האתיות הללו". עדיין אין ראיה שמוח כזה פיתח תודעה אי פעם במעבדה. אבל מי שמאמין בנשמה שניתנה מלמעלה ישאל גם מה מותר לאדם לעשות ברקמה חיה, ולא רק מה אפשר, ומה לגבי צער בעלי חיים.
תגובות
היו הראשונים להגיב!