Hello, World: התמונה המרשימה ביותר של כדור הארץ מזה 54 שנה
כשהחללית אוריון השלימה את תמרון ההצתה שהוציא אותה ממסלול כדור הארץ לכיוון הירח, ריד וייזמן הרים מצלמת ניקון D5 וכיוון אותה אל אחד מחלונות החללית. מה שהוא ראה שם, והצליח לתפוס, היה משהו שאף אדם לא ראה במשך יותר מחצי מאה.
כדור הארץ, הבית של כל בני האדם, מרחף בחלל השחור. אבל לא לבד. בפינה הימנית העליונה זוהר אור ירוק עדין, זוהר קוטבי דרומי. בפינה השמאלית התחתונה, זוהר נוסף, הפעם מהקוטב הצפוני. ובפינה הימנית התחתונה, תופעה שקשה לראות אפילו מהחלל, אור זודיאקלי, שנוצר מפיזור אור השמש על חלקיקי אבק במישור מערכת השמש. כשכדור הארץ עצמו מסתיר את השמש, נוצר ליקוי שמאפשר לתופעות העדינות הללו להיראות בבירור.
וייזמן קרא לתמונה "Hello, World" – 'שלום, עולם'. התמונה הורדה לארץ והפכה לאחת מתמונות כדור הארץ המרשימות ביותר שצולמו אי פעם מהחלל, יותר מרשימה אפילו מ-'Blue Marble' – 'הגולה הכחולה' המפורסמת שצולמה בדצמבר 1972 על ידי צוות אפולו 17.
ההבדל בין שתי התמונות הוא לא רק טכנולוגי. 'הגולה הכחולה' צולמה באור השמש הישיר. Hello, World צולמה כשכדור הארץ מסתיר את השמש, במרחק רב יותר מכדור הארץ, בדרך לירח. התמונה הישנה הייתה תיעוד של יציאה, של עזיבה. התמונה החדשה היא משהו אחר לגמרי, מבט לאחור מנקודה שבה אין עוד דרך חזרה קלה.
ארטמיס 2: המסע הראשון לירח מזה 50 שנה
המשימה התחילה ב-1 באפריל 2026, כשרקטת SLS של נאס'״א התרוממה ממרכז החלל קנדי בפלורידה. הרקטה העצומה דחפה את אוריון דרך האטמוספירה. אחרי שמונה דקות, מנועי הליבה כבו והתנתקו. החללית, שהצוות כינה אותה ״אמינות״, נותרה מחוברת לשלב עליון שהכניס אותה למסלול סביב כדור הארץ.
ביום השני, אחרי בדיקות מערכות קפדניות, הגיע הרגע המכריע. המנוע הראשי של אוריון נדלק לתמרון שנקרא הזרקה טרנס־ירחית. השריפה הזו עשתה שני דברים בו-זמנית: היא שלחה את החללית במסלול של 4 ימים לעבר הירח, והיא גם הציבה אותה על נתיב חזרה חופשי. מה שאומר שברגע שאוריון פנתה לעבר הירח, כוח המשיכה מכדור הארץ ומהירח יכופפו באופן טבעי את מסלול החללית בחזרה הביתה, גם אם כל המנועים ייכשלו.
בימים הבאים, כשאוריון נסעה הרחק מכדור הארץ, הצוות המשיך להעריך מערכות. הם תרגלו נהלי חירום, בדקו אמצעי הגנה מפני קרינה, וביצעו הדגמות למשימות עתידיות. בדרך, שריפות מנוע קטנות תיקנו את המסלול. החללית נכנסה לתחום ההשפעה של הירח, הנקודה שבה כוח המשיכה הירחי הופך חזק יותר ממשיכת כדור הארץ.
האסטרונאוטית כריסטינה קוך הודיעה למרכז הבקרה ביוסטון שהצוות הגיע לנקודת האמצע, 228,500 ק"מ מכדור הארץ. בדיוק כאן צילם וייזמן את Hello, World.
הצוות היה מרותק לחלונות, צופה בנופים המרהיבים של החלל. וייזמן חשב בהתחלה שקשה לצלם תמונות של הפלנטה מהחללית, אבל התמונות המרהיבות שהגיעו לאחר מכן הוכיחו שהוא התגבר על האתגר.
41 דקות מעל הצד הרחוק של הירח
ביום השישי למשימה, 6 באפריל, הגיע השיא. בשעה 13:56 לפי שעון החוף המזרחי, הצוות שבר את השיא למרחק הרחוק ביותר מכדור הארץ שאליו הגיע אי פעם אדם, 400,171 ק"מ. 2 דקות אחר כך הם הגיעו למרחק המקסימלי של המשימה: 406,429 ק"מ מכדור הארץ.
כשאוריון עברה מאחורי הירח, הצוות איבד קשר עם כדור הארץ לכ-40 דקות. שקט מוחלט. אף אדם על פני כדור הארץ לא יכול היה לשמוע אותם, לראות אותם, או לעזור להם. הם היו לבד, 6,545 ק"מ מעל פני השטח הירחי, הגישה הקרובה ביותר של המשימה.
מחלונות החללית, הצוות תיעד מאפייני שטח שמעולם לא נראו בעין אנושית: מכתשי פגיעה עתיקים, זרמי לבה קדומים, סדקים ורכסים. הם מצאו שני מכתשים שהציעו לקרוא להם יושרה וקרול, מחווה לאשתו המנוחה של מפקד המשימה ריד וייזמן.
הצוות תיעד את "שקיעת כדור הארץ", הרגע שבו כדור הארץ ירד מתחת לאופק הירחי. ברקע, כדור הארץ המוחשך חלקית נעלם מאחורי קצה הירח. אחרי כ-40 דקות, הצוות היה עד לזריחת כדור הארץ. אוריון בילתה את הזמן הזה בסחיפה שקטה מעל הצד הרחוק של הירח, לחלוטין ללא קשר עם הקרקע, לפני שכדור הארץ התגנב בחזרה לטווח הראייה.
המשימה הסתיימה ב-10 באפריל, כשהקפסולה נחתה באוקיינוס השקט מול חופי סן דייגו, וצוותי הצי האמריקאי חילצו את הצוות.
תגובות (2)