כשחברות הביטוח עוזבות: מי ישלם על אסונות הטבע?
בת' פראט השקיעה את כל חסכונותיה בהגנה על ביתה, גג מתכת חדש, חיפוי חיצוני עמיד לאש, מיכל מים עם צינור כיבוי ופינוי קפדני של כל הצמחייה. אחרי 31 שנים כלקוחה נאמנה, חברת הביטוח שלחה לה מכתב: הפוליסה מבוטלת. לא בגלל שלא שילמה, לא בגלל תביעות, אלא פשוט מפני שביתה נמצא בקליפורניה, ובקליפורניה כבר לא משתלם לבטח.
זה לא מקרה חריג, זו מגמה. שבע מחברות הביטוח הגדולות בארצות הברית, הפסיקו לעשות פוליסות חדשות במדינה. הסיבה ישירה: בשנים 2017 ו-2018 בלבד שילמו החברות כמעט 25 מיליארד דולר בגין שריפות יער בקליפורניה, יותר ממה שהרוויחו בעשרים וחמש השנים שקדמו לכן.
המנגנון הבסיסי של ביטוח פשוט להבנה: הפרמיה מתמחרת סיכון, כלומר אפשרות שעשויה להתממש אך לא בהכרח תתממש. הבעיה מתחילה כשהסיכון הופך לוודאות כששריפה שורפת כל שנה יותר, כשכל הוריקן חזק מקודמו, וכשהנזקים הופכים צפויים מראש. במצב כזה אין סכום פרמיה שיכסה את ההפסדים, והחברות עוזבות.
הנתונים שמסבירים את המשבר
נתוני 2023 מדברים בעד עצמם. לפי דוח שנתי של חברת Aon, הנזקים הכלכליים הגלובליים מאסונות טבע אותה שנה הגיעו ל-380 מיליארד דולר, כ-22% מעל ממוצע המאה ה-21. ב-2024 ספגה ארצות הברית לבדה 27 אסונות בנזקים של מיליארד דולר ומעלה כל אחד, בסך כולל של 183 מיליארד. הנתון המדאיג ביותר לתעשייה: חברת Verisk Analytics מעריכה כי ההפסד השנתי הממוצע המבוטח מאסונות טבע הכפיל עצמו תוך עשור אחד, מ-83 מיליארד ל-151 מיליארד דולר.
הבעיה המרכזית נקראת "סיכון מתואם". ביטוח מבוסס על גיוון: לא כולם סובלים מאסון באותו רגע, ולכן פרמיות הרבים מכסות נזקי המעטים. שריפת יער שמכלה שכונה שלמה, או הוריקן שמציף עיר שלמה, שוברים עיקרון זה, כי הנזק מכה בכולם בו-זמנית. עקב כך, חברות הביטוח קונות ביטוח-משנה, אלא שגם פרמיות אלו זינקו בין 45% ל-100% בשנת 2023 לבדה.
קליפורניה ופלורידה בחרו בגישות רגולטוריות הפוכות וכשלו בשתיהן. קליפורניה הטילה רגולציה נוקשה שחייבה דיון ציבורי לפני כל העלאת תעריף משמעותית; התוצאה: החברות עזבו במקום להתמודד עם הבירוקרטיה. פלורידה בחרה בדה-רגולציה מוחלטת שאישרה העלאות מחיר של פי ארבעה מהממוצע הלאומי; גם שם חברות רבות עזבו או קרסו בין 2021 ל-2023. מה שנותר הן תוכניות ממשלתיות שנועדו לשמש "מוצא אחרון", לא פתרון: תוכנית FAIR הקליפורנית גדלה מ-140,000 מבוטחים ב-2018 ל-610,000 ביוני 2025, כשבת' פראט, שניצלה אליה, משלמת כיום פי שניים מהפוליסה שבוטלה לה.
גלי ההדף ושאלת מי ישלם
שוקי הביטוח העולמיים קשורים זה לזה בצורה הדוקה: מה שקורה בקליפורניה משפיע ישירות על מחירי הביטוח בכל העולם, וכשהביטוח מתייקר, כל חברת ביטוח בכל מדינה משלמת יותר. שרשרת ההשפעות ארוכה ומפתיעה: עליית פרמיות מובילה לפיגורי משכנתא, בעלי נכסים מגלגלים עלויות על שוכרים, ערכי נכסים באזורי סיכון יורדים ירידה שעלולה להיות בלתי הפיכה, ועירייה שנכסיה מאבדים ערך גובה פחות ארנונה ומממנת פחות שירותים. דוח ועדת התקציב של הסנאט האמריקאי כינה את המשבר הצפוי "2008 שוב, אבל עם תוצאות קבועות יותר".
בתוך כל הדיון על שינויי אקלים, נשכח לעתים קרובות הסיכון הגדול מכולם: רעידות האדמה. לפי Aon, הנזק הכלכלי הממוצע מרעידת אדמה גבוה פי שניים מאסון אקלימי ממוצע, אך שיעור הנזק המבוטח נמוך דרמטית, ברצף הרעידות בטורקיה וסוריה ב-2023, נגרם נזק כלכלי של 92.4 מיליארד דולר, ורק 5.7 מיליארד, פחות מ-7%, היו מבוטחים. בקליפורניה, שם מתרחשות 90% מרעידות האדמה בארצות הברית, מחזיקים בביטוח מתאים בסך הכול כ-10% אחוזים מבעלי הנכסים, בין היתר מפני שביטוח רעידות אדמה מוחרג במפורש מהפוליסה הרגילה ויש לרכוש אותו בנפרד.
הפתרונות המוצעים פועלים בכמה רמות. ברמה הפרטית: לבדוק את הכיסוי הקיים ולהבין מה בדיוק אינו מכוסה, כיוון שביטוח שיטפונות וביטוח רעידות אדמה אינם חלק מהפוליסה הסטנדרטית. ברמה הציבורית: חוקרים ומדינות בוחנים חקיקה שתחייב חברות לתגמל מאמצי מיגון של בעל הנכס, ואיטליה כבר חוקקה חוק המחייב רכישת ביטוח מפני אסונות. אולם השאלה הגדולה, מי ישלם בסוף, נותרת פתוחה.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!