דמעות האריזונה: הריסות הספינה שעדיין דולפות נפט מהמתקפה על פרל הארבור
מבקר העומד היום על גשר האנדרטה הלאומית של פרל הארבור, ורואה את שכבת הנפט בצבעי הקשת המרצדת על פני המים, לא בהכרח יבין שהוא מביט בשריד חי של אחת ההתקפות הצבאיות המפורסמות בהיסטוריה. אותה שכבה דקה ומנצנצת, שהמקומיים מכנים אותה "דולפת כבר 80 שנה ותדלוף עוד 500 שנה", דולפת ללא הפסקה מאז אותו בוקר גורלי.
בשעה 8:55 בבוקר, 7 בדצמבר 1941. כ-15 דקות לאחר פתיחת המתקפה, הטיל מפציץ יפני פצצה במשקל כ-800 ק"ג שחדרה לסיפון הקדמי של ספינת הקרב USS אריזונה. הפיצוץ שהתרחש אחריו היה עוצמתי עד כדי כך שהרים את הספינה בת 33,000 הטון ממי הנמל. הוא הצית את מחסני אבק השריפה ואת מאגרי הדלק, הפריד את חרטום הספינה ממנה, והרג 1,177 מלחים וחיילי מרינס כמעט בבת אחת. מתוך 1,511 אנשי הצוות, שרדו 334 בלבד.
האש בערה יומיים וחצי. כשדעכה, הספינה כבר שקעה לקרקעית הנמל הרדוד, ושם היא נמצאת עד היום. בשנת 1942 בדק חיל הים האמריקאי את השרידים וקבע: אובדן גמור. שש מתוך שמונה ספינות הקרב שנפגעו באותו יום שופצו וחזרו לשרת. האריזונה נשארה במקומה. קבר ימי לאלפי החיילים שנהרגו בה.
דליפה שתימשך 500 שנה
יום אחד לפני ההתקפה, מילאו את מכלי הדלק של האריזונה עד קצם. הספינה הכילה כ-5.7 מיליון ליטר של דלק כבד מסוג "בונקר C", נפט צמיגי המשמש בדרך כלל לאוניות גדולות. חלק ניכר ממנו נשרף בשריפה שפרצה מיד לאחר הפגיעה, אבל לפי ההערכות עדיין נותרים בתוך ההריסות כ-2.3 מיליון ליטר, נפח השווה לבריכה אולימפית שלמה.
כמה נפט דולף בפועל? הנתונים משתנים בין מקורות שונים: בין כ-2 עד 8.5 ליטר ביום. בקצב הזה, שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית (NPS) מעריך שהדליפה תימשך עוד כ-500 שנה.
דו"ח של משרד ההגנה האמריקאי משנת 2008 קבע שסוג הנפט הדולף מהאריזונה הוא "בעל רעילות גבוהה במיוחד", וגורם ל"עמידות סביבתית ארוכת טווח" ניסוח יבש למדי לתיאור רעל שממשיך להצטבר בשרשרת המזון הימית כבר מעל שמונה עשורים.
להוציא את הנפט או לא?
אז מדוע לא פשוט מוציאים את הנפט? דו"ח ממשלתי משנת 2008 ניסח את הדילמה בחדות: "אם האריזונה הייתה כל ספינה אחרת בכל נמל אחר, הנפט אולי כבר היה מוסר." הטכנולוגיה קיימת. הצי האמריקאי וחברות פרטיות כבר חילצו נפט מספינות טבועות באתרים יותר קשים לגישה מהנמל הרדוד שבו שוכנת האריזונה. אבל האריזונה אינה ספינה רגילה.
יותר מ-900 מתוך 1,177 הנספים עדיין קבורים בתוך הספינה. מעבר לכך, יותר מ-40 ניצולים שנפטרו לאחר מכן ביקשו שאפרם יונח בתוכה ובקשתם כובדה. ב-12 באפריל 1982 הונח לראשונה אפרו של אחד הניצולים בתוך הספינה, בטקס שכלל את מנגינת הפרידה הצבאית האמריקאית ומחוות ירי. האריזונה היא קבר צבאי פעיל, לא אתר היסטורי בלבד.
מעבר לשיקול הרגשי, קיימים גם אתגרים טכניים של ממש. קייטי בויאקובסקי, פקחית שמורת טבע ומומחית לאוניות טבועות בשירות הפארקים הלאומיים, הסבירה: "פשוט לא יודעים אם הנפט יוצר לחץ במיכלים שמסייע לשלמות המבנית של הספינה." הסרת הנפט עלולה לפגוע בחפצים רבים הנמצאים בשרידים ולהפריע לגופות הקורבנות. כריס רדי, כימאי ימי ממכון וודס הול לאוקיינוגרפיה שאסף בעצמו דגימות מהאתר ב-2018, אמר: "כשמחליטים אם להסיר נפט מספינה טבועה, שוקלים את הסיכון של דליפה אפשרית מול הסכנה של הפרעה לאתר עצמו. לפעמים הבחירה הטובה ביותר היא מעקב זהיר, לא התערבות."
בינתיים, כ-1.7 מיליון מבקרים מגיעים לאנדרטה מדי שנה. הם עומדים מעל פני המים ורואים את שכבת הנפט הקשתית. דניאל מרטינז, היסטוריון של שירות הפארקים הלאומי בפרל הארבור, תיאר את החוויה: "ברגע זה אתה מריח ורואה את הנפט שדולף מהספינה מאז 7 בדצמבר 1941. זה כמעט כמו מכונת זמן שמחזירה אותך לאחור." דמעות האריזונה לא יפסיקו לזרום בקרוב, ולפי כל ההערכות, דורות רבים עוד יראו אותן.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!