דלג לתוכן העמוד

בחשכת הלילה, אי שם בים הקריבי, התקרבו ספינות הולנדיות בשקט אחרי משט ספרדי גדול. שש עשרה ספינות נשאו זהב וסחורות יקרות מהעולם החדש. חלקן היו גליאונים – ספינות מלחמה מסיביות עמוסות תותחים. על אחת הספינות ההולנדיות עמד האיש שתכנן את הכול – משה כהן הנריקז, בן למשפחת אנוסים. השודדים עלו בחשאי על אחד הגליאונים והשתלטו עליו בלי שפיכות דמים. זו הייתה רק ההתחלה של אחד השודים הרווחיים בהיסטוריה.

אבל משה כהן לא היה לבד. לפי המסופר, בקריביים הפליגו באותם ימים ספינות שלמות של יהודים שנדרו להינקם במלכות הרשעה הספרדית, ולפי הדיווחים חלקן נקראו "שמואל הנביא", "אסתר המלכה" ואפילו "מגן אברהם". המידע עליהם חלקי וקטוע, ורבים מהסיפורים נוספו רק בדורות מאוחרים יותר, לכן צריך להפריד בין המקרים המתועדים, לבין סיפורים שנמסרו מפה לאוזן ונכתבו רק דורות לאחר מכן.

איך הגיעו יהודים אל האיים הנידחים האלה, ומה חיפשו שם? כדי להבין את התשובה, צריך להכיר קודם את האיים קריביים ואת האנשים שחיו בהם.

אי השודדים

משלוחי הזהב שהפליגו מאמריקה לספרד היו פרס מפתה עבור שודדי ים. למרבה הנוחות, האוקיינוס בסמוך לחופי אמריקה מלא באיים קטנים הידועים בשם "האיים הקריביים", שהיו מקום מושלם לספינות שודדים שחיפשו מקום לעגון בין פשיטה לפשיטה. שודדי הקריביים הפכו לשם דבר בהיסטוריה: כנופיות אלימות מכל העולם, שמטרתן הברורה הייתה לבזוז את משלוחי הכסף הספרדיים. כשהמשלוחים התמעטו, השודדים לא בחלו בשום מטרה אחרת: הם שדדו ספינות נוסעים תמימות ופשטו על ערים בחופי אמריקה ובזזו אותן ללא רחמים.

נמל פורט רויאל בג'מייקה במאה ה-17 עם מבצר אבן וספינות מפרשים עוגנות במימי טורקיז
פורט רויאל בימי הזוהר שלה: נמל שוקק ספינות, אבן שחוקה ומים צלולים, שבו נפגשו סחר, כוח והרפתקאות על סף האגדה.

הספרדים הגיבו באכזריות לא פחותה. כדי לקבל הגנה, ציוד ומקום בטוח לעגון, שודדים רבים הגיעו להסדרים עם מדינות. מעצמות אירופה – אנגליה, צרפת והולנד, ביקשו להצר את צעדי ספרד ביבשת. שודד שחתם על הסכם כזה, קיבל מהמדינה שטר רשות שקבע אילו ספינות מותר לו לתקוף ואילו לא. מי שחתם על הסכם עם אנגליה, למשל, יכול היה לתקוף ספינות ספרדיות, צרפתיות והולנדיות בלי חשש, אבל לא אנגליות. הוא יכול היה לעגון בנמלים אנגליים ולהצטייד בנשק ובאספקה, אבל לעיתים קרובות נאלץ לחלוק את השלל עם נותני החסות.

האיים עצמם הפכו למוקד חשוב. הוקמו בהם מושבות מאולתרות שהתאימו את עצמן לצרכי הימאים והשודדים. באי היספניולה, למשל, הייתה עיר נמל בשם טורטוגה שבה הוקמו מספנות לתיקון ספינות, חנויות נשק וסחורה גנובה. שודדים ותיקים גייסו שם שודדים חדשים. אבל הבירה החשובה ביותר של שודדי הקריביים הייתה האי ג'מייקה, וסיפורה של הקהילה היהודית שבה מרתק ומופלא, גם אם פרטים רבים בו עדיין סתומים.

אנוסים באי קולומבוס

האי ג'מייקה התגלה בידי קולומבוס עצמו באחד ממסעותיו, ולכן, לפי ההסכם שחתם עם מלכי ספרד, הוא הועבר אחרי שנים של מאבק משפטי לשליטת משפחתו. רשמית האי היה שייך לכתר הספרדי, אבל בפועל הוא היה ממלכה פרטית של משפחת קולומבוס, ושם הופיעו היהודים הראשונים: אנוסים שחיפשו מקלט מהאינקוויזיציה. המשפחה לא איפשרה לאינקוויזיציה לפעול באי, והקהילה היהודית התפתחה בלי מפריע. אפילו המלך קרלוס עודד בחשאי הגירה של אנוסים נוספים, כי הם עזרו לפתח את האי במהירות.

מצבות עתיקות עם גולגולת ועצמות מוצלבות בבית קברות יהודי מוזנח בין דקלים וצמחייה טרופית בקינגסטון, ג'מייקה
בין דקלים ושיחים פראיים בקינגסטון נחים קברי יהודים מן העבר, וסמלים חקוקים באבן עדיין מספרים סיפור שנשכח.

כעבור שנים החלה סבלנות מדריד כלפי משפחת קולומבוס להתקצר. הכתר התערב יותר ויותר בנעשה באי, ולראשונה החלו להופיע בו הברדסים הלבנים של האינקוויזיציה. לשמחת יהודי ג'מייקה, האנגלים התחילו להתעניין באי. מקורות רבים מעידים על שיתוף פעולה בין האנוסים לצי האנגלי, שאיפשר להשתלט על האי ולגרש את הספרדים. תחת השלטון האנגלי, חיו היהודים לראשונה בגלוי ובלי מפריע, וג'מייקה הפכה גם לבסיס החשוב ביותר של שודדי הים שפעלו נגד הספרדים.

למרבה הצער, על חייהם של יהודי ג'מייקה ידוע מעט מאוד. בהדרגה התפוררה הקהילה, ורבים עזבו לארצות אחרות בעומק אמריקה. אולם העבר לא נעלם: בשנת תשס"ח (2007) נחשף ליד קינגסטון, עיר הבירה של ג'מייקה, בית קברות יהודי עתיק. כשנוקו הקברים התגלתה הפתעה: בין המצבות היהודיות נמצאו מצבות שעליהן חרוט סימן מוכר היטב, סמלם של שודדי הים. זה אחד הרמזים המועטים שנשארו לנו לאותו עולם אבוד.

שלושה שודדים והשוד הגדול

המידע על שודדי הים היהודים בקריביים חלקי וקטוע, אבל כמה שמות כן ידועים. דוד אברבנאל היה בן למשפחת אברבנאל המפורסמת שנמלטה מספרד. דוד עצמו גדל בהולנד. משפחתו ניסתה את מזלה באמריקה ונרצחה בידי הספרדים, ומאז פיקד דוד על ספינת פיראטים בשם "ירושלים החדשה" שנקמה בספרדים. ואולם, כל המקורות אודות חייו של דוד אברבנאל מאוחרים יותר, ויש הסבורים שנוצר בלבול בינו לבין שודד ים אנגלי.

מטבעות זהב, מטילי כסף, בדי אינדיגו וארגמן ומצפן פליז על שולחן עץ לאור נרות
זהב, כסף וצבעים נדירים: הסחורות שהניעו אימפריות, חצו ימים ושינו את גורלם של סוחרים ושל עולמות שלמים.

רבי יעקב קוריאל, בן אנוסים, נתפס מקיים מצוות בצי הספרדי. הוא ברח מהכלא של האינקוויזיציה בעזרת מלחיו, הקים צוות של שלוש ספינות פיראטים, ובשיא הצלחתו עלה לארץ ישראל והפך לתלמידו של האר"י הקדוש. כך לפחות על פי האגדה.

השלישי, והידוע מכולם, הוא משה כהן הנריקז. להבדיל משני הקודמים, קיומו מתועד היטב מתוך שלל מקורות. הוא היה בן למשפחת אנוסים שנמלטה להולנד, ובגיל צעיר הצטרף לשודד ההולנדי פיט פיטרזון היין, שפעל מטעם ממשלת הולנד. משה הגה את אחת מפשיטות השוד הימי המפורסמות והרווחיות ביותר בהיסטוריה: נודע לו שהספרדים מתכננים לשלוח בבת אחת משט גדול עם עשרות ספינות עמוסות זהב וסחורות יקרות, שייצא משני כיוונים, מוונצואלה וממקסיקו. הוא הציג לפיטרזון תוכנית נועזת להשתלט על המשט כולו.

התוכנית נתקלה במכשול כמעט מיד: נער סיפון הולנדי נלכד בידי הספרדים וסיפר להם הכול. הספינות מוונצואלה נשארו בנמל, אולם הספרדים לא הספיקו להזהיר את אלה שבמקסיקו. בחשכת הלילה עקבו ההולנדים אחרי שש עשרה ספינות, השתלטו בשקט על הגליאון הראשון, ולמחרת נכנעו תשע ספינות סוחר, ושתיים שניסו להימלט נלכדו. ארבעת הגליאונים שברחו לקובה נכנעו אחרי מטח תותחים קצר. כשנספר השלל התברר שנפלו בידי ההולנדים 11 מיליון גילדן הולנדי בזהב, בלי טיפת דם!

ההולנדים גילו אפילו רחמים כלפי השבויים הספרדים: הם נתנו להם מזון ומים והראו להם את הדרך להוואנה, בירת קובה. לימים סייע משה לצי ההולנדי להשתלט על העיר רסיפי שבברזיל, שבה קמה קהילה יהודית מפוארת שלא החזיקה מעמד זמן רב, אבל זה סיפור לפעם אחרת.

תופעת שודדי הים היהודים היא חד פעמית בהיסטוריה, ורב בה הנסתר על הנגלה: מה היה היקפה, אלו אנשים היו אלה? מה דעת התורה על מהלכים כגון אלה? והאם מי שלקחו על עצמם לנקום במלכות הרשעה נהגו כדין?

וכך, תמו להם סיפוריהם של שודדי הים היהודיים. מגזירה אחת בשערי גרנדה דרך חמור קטן במדריד, שלוש ספינות באוקיינוס ושליח שנעצר בליל הסדר, עד לספינות הקריביים. מה שהתחיל בגירוש הפך לאגדה על יהודים שהפליגו לנקום, ועל סיפונן, עלה בין החבלים לחביות אבק השריפה – קול התפילה. אם כך בדיוק היה או שגרסאות אחרות נכונות, אין לדעת. אבל דבר אחד ברור: נצח ישראל לא נכנע, ואור התורה זורח גם בפינות הנידחות ביותר של הגלובוס.

מה דעתך על הכתבה?

תגובות

התגובה תיבדק ותפורסם לאחר אישור מנהלי האתר.

היו הראשונים להגיב!