כתב היד של וויניץ': הספר המסתורי שאיש אינו מצליח לקרוא
בשנת 1665 ארז רופא מאזור בוהמיה, בצ'כיה של ימינו, חבילה ושלח אותה לרומא. במכתב המלווה, שנכתב בלטינית, הוא פנה אל אתנסיוס קירכר, חוקר מפורסם, שטען שהצליח לפענח את הכתב המצרי העתיק. הרופא היה משוכנע שרק קירכר יצליח לקרוא את הספר שבחבילה. מי שהיה הבעלים שלו קודם, אלכימאי מפראג בשם גאורג ברש, קרא לספר "ספינקס" שתופס מקום לשווא בספרייה.
ברש שלח לקירכר דוגמאות מהכתב כבר ב-1637 וב-1639, וקירכר ביקש לקנות את הספר, אבל ברש סירב. לפי הרופא, ברש "ויתר על התקווה רק עם מותו", כי ספינקסים כאלה "אינם נשמעים לאיש מלבד אדונם, קירכר". הספר הזה נקרא היום כתב היד של וויניץ', והוא שמור באוניברסיטת ייל בארה"ב. מדובר בספר כתוב ביד, בגודל של מחברת קטנה, כ-23 על 16 ס״מ, ושרדו ממנו כ-240 עמודים. הכתב שבו, שנקרא "וויניצ'ית", לא דומה לשום כתב מוכר, ועד היום איש לא פענח אותו.
במכתבו סיפר הרופא ש"ד"ר רפאל", מורה לשפה הבוהמית של הקיסר פרדיננד השלישי, אמר לו שהקיסר רודולף השני שילם על הספר 600 מטבעות זהב. רפאל חשב שמחבר הספר הוא נזיר אנגלי בשם רוג'ר בייקון, שחי בימי הביניים. הרופא עצמו כתב על כך: "בנקודה זו אני משעה שיפוט". במילים פשוטות: גם הוא לא ידע, ולא רצה להתחייב.
האם העסקה הזאת נרשמה בספרי החשבונות של הקיסר? חוקר ארכיונים בשם שטפן גוצי הציג ב-2022 עסקה אחת שמתאימה: ב-1599 שולמו 600 מטבעות זהב לרופא ולאלכימאי מאוגסבורג, עבור "חבית קטנה עם ספרים מגוונים ומוזרים". הוכחה סופית אין. אחרי 1665 נעלמו עקבות הספר לכמאתיים שנה, ובשנת 1912 קנה אותו סוחר ספרים פולני בשם וילפריד וויניץ׳, יחד עם כשלושים כתבי יד נוספים. ב-1969 סוחר הספרים הנס קראוס תרם אותו לאוניברסיטת ייל, אחרי שביקש עליו 160,000 דולר ולא מצא קונה.
מה מסתתר בעמודי כתב היד
קודם כול, מתי נכתב הספר? ב-2009 בדקו באוניברסיטת אריזונה דגימות מהקלף בשיטת פחמן 14, התשובה: בין השנים 1404 ל-1438. זה אומר שרוג'ר בייקון, שחי במאה ה-13, בוודאי לא כתב אותו. בדקו גם את הדיו ואת הצבעים, והכול התאים לאירופה של אותה תקופה. ומה עם הטענה שוויניץ' זייף את הספר בעצמו? היא נחלשה מאוד. הקלף עשוי מ-14 או 15 עורות עגל שלמים מהמאה ה-15, וקשה לדמיין שכמות כזאת של קלף עתיק נשארה בלי שימוש. ויש גם הוכחה ישירה: בשנת 1999 נמצא בארכיון של קירכר המכתב ששלח ברש, וזה מראה שהספר היה קיים הרבה לפני וויניץ'.
ומה מצויר בעמודים? הספר מתחלק לשישה חלקים לפי האיורים. הגדול שבהם, 126 עמודים, מוקדש לצמחים, אבל אף צמח לא זוהה בוודאות. חלק מהציורים הם הרכבות מוזרות: שורש של צמח אחד, עלים של שני ופרחים של שלישי. בחלק שעוסק בכוכבים יש דיאגרמות עגולות של 12 המזלות, ובכל אחת שלושים דמויות נשים שמחזיקות כוכבים. בחלק אחר מצוירות דמויות קטנות בתוך אמבטיות שמחוברות ברשת צינורות.
יש בספר גם דף מתקפל שנפרש על פני שישה עמודים, ובו תשעה "איים" קטנים וטירות. כשמסתכלים על הכול ביחד, הרושם הכללי הוא של ספר רפואה או ספר תרופות, עם צמחים, אמבטיות וכוכבים. אבל זה רק רושם מבחוץ, כי בלי לקרוא את הטקסט אף אחד לא יכול להיות בטוח מה כתוב שם באמת. חוקרת כתבי יד מימי הביניים בשם ליסה פאגין דייוויס זיהתה, לפי צורת הלולאות, הקווים והרגליים הקטנות של האותיות, חמישה סופרים שונים. לדעתה, זה לא מעשה של אדם בודד אלא של קבוצה. הקלף רך, כמו בספרים שדפדפו בהם הרבה, ואין בו זהב, כלומר זה ספר שנועד לשימוש ולא לתצוגה. ומה לגבי המקום? שיני "זנב סנונית", שזה עיטור בראש החומה, בטירה שבדף הרוזטות אופייניות לצפון איטליה, אבל מחזור המזלות דומה יותר לכתבי יד גרמניים.
רנה זנדברגן, חוקר ותיק של הספר, מוסיף שארבע שורות בעמוד 116, שכתובות במילים לטיניות ובמילים גרמניות, נראות לו כאילו נכתבו בידי גרמני. אז מה התוצאה? אי אפשר לקבוע, ולכן החוקרים קוראים למקום "אלפיני", על שם אזור האלפים שבין איטליה לגרמניה. ככה זה כשיש רמזים לשני כיוונים: כולם מנחשים, ואף אחד לא יודע..
שפה, צופן או מתיחה מתוחכמת?
כאן מתחילה הבעיה האמיתית. בספר יש כ-38,000 מילים, שכתובות בכ-20 עד 25 סימנים עיקריים, בכתיבה חלקה וזורמת, בלי ההיסוסים שהיו צפויים אילו נכתב בצופן. ומתברר שהטקסט מתנהג כמו שפה אמיתית. המילה הנפוצה ביותר מופיעה בערך פי שניים מהמילה שאחריה ופי שלושה מהשלישית, בדיוק כמו בשפות רגילות, ובחלקים שונים של הספר יש אוצר מילים שונה, כמו בספר שעוסק בנושאים שונים.
אבל זה עוד לא הכל, כי הוא גם מוזר מאוד. אותה מילה חוזרת עד חמש פעמים ברצף, משהו שלא מוכר לנו משום שפה רגילה. פרופ' גונסאלו רוביו מאוניברסיטת פן סטייט שבארה"ב מציין שסימני דקדוק, כלומר תוספות קטנות שמשנות מילה, לעולם אינם מופיעים בה באמצע מילה. לדבריו זה חסר תקדים בכל שפה, מהשפות הרגילות של אירופה ועד הונגרית ופינית.
בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 גייסו האמריקאים קבוצה של מפצחי צפנים. ויליאם פרידמן הוביל צוות שהעביר כל שורה בספר לכרטיסים מחוררים כדי שינתחו אותם, ואשתו אליזבת וג'ון טילטמן הצטרפו למאמץ. הכול נכשל. ב-1962 כתבה אליזבת שניתוחים כאלה "נידונים לתסכול מוחלט". בקיצור, גם עם מכונות ועם אנשים שהתמחו בכך, הספר נשאר סגור.
בטח גם אתם תוהים: אז אולי אין כאן בכלל משמעות? ב-2003 הראה גורדון ראג שאפשר לייצר טקסט דומה בעזרת טבלאות של התחלות, אמצעים וסופים של מילים, וכרטיס עם חורים שמניחים עליהן כדי לבחור חלקי מילים. ב-2022 מצאו שתי חוקרות שאנשים שהתבקשו לכתוב שטויות יצרו טקסט עם דפוסים דומים לאלה שבספר. מנגד, בדיקה בייל ב-2021 מצאה התאמה חלקית בין קבוצות מילים לנושאי האיורים.
ומדי כמה שנים מישהו מכריז שפיצח את התעלומה. ב-2019 הודיע ג'רארד צ'שייר, חוקר מאוניברסיטת בריסטול שבאנגליה, שפענח את הספר "תוך שבועיים". לדבריו מדובר בשפה בשם "פרוטו-רומאנס קליגרפי", שנכתבה בידי נזירה בשביל מלכת אראגון, ממלכה בספרד. האוניברסיטה משכה את ההודעה והבהירה שהמחקר שלו עצמאי. דייוויס, חוקרת כתבי היד שהוזכרה קודם, אמרה שההיגיון שלו "מעגלי ושאפתני".
דייוויס מנתה חמש דרישות לפענוח אמין, ובהן יכולת לחזור על הפענוח ולקבל אותה תוצאה, והתאמה בין הטקסט לאיורים. "אף אחד עוד לא סימן את כל התיבות האלה", אמרה. אז מה השורה התחתונה? אחרי יותר ממאה שנה, עדיין לא ידוע אם זו שפה, צופן או מתיחה. כותבת בלוג על כתבי יד, שנחשפה לספר בקורס בייל ב-1988, כבר ויתרה על הפענוח. היא מסכמת: "אני די מקווה שכתב היד המסתורי ביותר בעולם יישאר כזה".
תגובות (1)