מלכת האוקיינוס הוטבעה בכוונה: סופה הדרמטי של אונייה אגדית
ב-11 בנובמבר 2026 כבר ירדה החשכה על מפרץ מקסיקו, כארבעים ק״מ מדרום-מערב לעיר דסטין שבפלורידה. ועדיין אפשר היה להבחין בגוף האונייה הענקית, שסירבה להיעלם. זו הייתה ה׳יונייטד סטייטס׳, אוניית נוסעים שהייתה פעם המהירה בעולם. בסביבות 20:45 החלה לנטות בחדות שמאלה, וכרבע שעה אחר כך, בתשע בערב, נבלעה מתחת לגלים. איש לא פוצץ אותה. היא הוטבעה בכוונה, כדי להפוך לשונית מלאכותית: מקום מחיה לדגים ויעד לצוללנים.
ניק טומצ׳ק, דובר מחוז אוקלוסה, הרשות המקומית שרכשה את האונייה, הסביר שכללים פדרליים אוסרים על המחוז ועל הקבלן להשתמש בחומר נפץ בים. לכן בחרו בדרך האיטית: להכניס אל האונייה את הים, טיפין טיפין. בבטנה יש צינורות ששאבו בעבר מי ים כדי לקרר את הדודים, והמכלים רוקנו מראש. כשפתחו את השסתומים, הים פשוט נכנס. הפועלים גם חתכו בסיפונים חורים בגודל שלושה מטרים על שלושה, והסירו יותר מ-400 חלונות עגולים מדפנות האונייה.
הלוח הזמנים התארך. ההטבעה תוכננה להתחיל ב-13:00, אבל רק בסביבות 13:36 החלה סירת כיבוי מהעיר פורט וולטון ביץ׳ להזרים מים פנימה. ב-16:50 נפתחו שני שסתומים, וב-17:47 נפתחו כל היתר והצוותים עזבו. ההצפה נותרה איטית להפליא. הצוותים גם מילאו במים 128 מכלים של דלק ושמן סיכה, כדי שהאונייה תנוח על קרקעית הים באופן מאוזן. אחרי יותר משבע וחצי שעות הגיעה הנטייה החדה, והאונייה התהפכה על צדה.
״התהליך לקח יותר זמן ממה שחשבנו״, הודה טומצ׳ק. ״היא אונייה גדולה״. המארגנים עצמם ציפו שהכול יסתיים בתוך שעה. גם התאריך השתנה: ההטבעה נקבעה במקור ליום חמישי, אך בגלל רוחות חזקות שנצפו מראש הקדימו אותה ביום, והיא נפלה על יום הוותיקים האמריקאי, שבו מכבדים את מי ששירתו בצבא. יושב ראש מועצת המחוז, טריי גודווין, אמר שמזג האוויר אולי שינה את התוכניות, אבל העניק לאירוע ההיסטורי הזה תאריך משמעותי במיוחד.
האונייה שנולדה לשבור שיאים
האונייה נבנתה בשנים 1950-1951 במספנות ניופורט ניוז שבווירג׳יניה, לפי תכנון של האדריכל הימי ויליאם פרנסיס גיבס. אורכה היה 302 מטרים, כ-33 מטרים יותר מהטיטניק. כדי להקל עליה, הארובות והמבנה העליון נעשו מאלומיניום, מתכת קלה, בפרויקט האלומיניום הגדול בעולם באותה תקופה. ואחרי אסונות שריפה בים, כמו אלה של האוניות מורו קאסל ונורמנדי, נדרשה אונייה שאש לא תתפוס בה.
התוצאה: לא הותר בה עץ, מלבד קרש חיתוך אחד של קצבים במטבח. גם הפסנתר הגדול בנשפיה עמד במבחן. הוא נעשה מהגוני, ואושר רק אחרי הדגמה שבה שפכו עליו בנזין והציתו אותו. העץ לא נדלק. כמעט 200 פסלי אלומיניום עיטרו את גרם המדרגות של המחלקה הראשונה, ובשעת חירום יכלה האונייה להפוך לספינת חיילים שמובילה 14,400 איש.
בהפלגת הבכורה, ביולי 1952, זכתה האונייה בתואר ״הסרט הכחול״, שמוענק לאונייה המהירה ביותר בחציית האוקיינוס האטלנטי. היא עקפה את הקווין מרי הוותיקה בלמעלה מעשר שעות, בממוצע של 35.59 קשר, שהם כ-66 קמ״ש. ההפלגה הסתיימה בסערה עזה: רוחות של 111 קמ״ש העיפו שולחן מהסיפון, כך דיווחה סוכנות הידיעות האמריקנית.
אלא שגיבס הורה לצוות לא לשבור את השיא ״בהרבה״, כדי להשאיר לאונייה כוח רזרבי. הוא קיווה שחברת קונארד הבריטית תבנה אונייה מהירה יותר, ואז אפשר יהיה לשבור את השיא שוב. בין הנוסעים היו מרגרט, בתו של הנשיא טרומן, ובהמשך הנשיאים אייזנהאואר וקנדי. ב-1968 הפליג בה צעיר בשם ביל קלינטון, בדרכו ללימודים באוקספורד.
אבל העולם כבר השתנה. ב-1957 הובילו מטוסים יותר נוסעים באטלנטי מאשר אוניות: אנשים רצו להגיע מהר, ולא ליהנות מהדרך. וב-1969, אחרי 800 חציות ויותר ממיליון נוסעים, הוצאה אוניית הנוסעים האגדית משירות בהודעה פתאומית.
מהזנחה בפילדלפיה לשונית מלאכותית בפלורידה
אחרי שנות השירות באו שנים ארוכות של הזנחה. מ-1996 עמדה האונייה ברציף בפילדלפיה ועברה מבעלים לבעלים. ב-2011, רכשה אותה בכ-3 מיליון דולר אגודת שימור שנועדה להצילה. תוכניות להפוך אותה למלון, ובהן מלון בן 1,000 חדרים בניו יורק, לא יצאו אל הפועל. ב-14 ביוני 2024, בעקבות סכסוך על דמי השכירות של הרציף, הורתה השופטת אניטה ברודי לפנות אותה משם תוך 90 יום.
ב-30 באוגוסט הודיע מחוז אוקלוסה על כוונתו לרכוש אותה, ובאוקטובר שילם מיליון דולר. האם ההחלטה עברה בשקט? ממש לא. קואליציה בניו יורק שביקשה להציל את האונייה הגישה תביעה פדרלית במרץ 2025, אך זו נדחתה באוגוסט. עצומה צברה מעל 15,500 חתימות, ומועצת העיר ניו יורק אישרה פה אחד, בדצמבר 2025, החלטה נגד הטבעת האונייה.
אלכס פוג, ראש מחלקת משאבי הטבע של המחוז, השיב בראיון לרשת רדיו ציבורית אמריקאית: ״העובדה היא שלא היו אפשרויות אחרות. לא הייתה תוכנית ישימה, ולא היה מימון״. במילים פשוטות: אף אחד לא הציע כסף כדי לשמור אותה. לדבריו, ״בעצם, מחוז אוקלוסה מציל את האונייה על ידי רכישתה ומתן חיים נוספים כשונית המלאכותית הגדולה בעולם״.
ההכנות נמשכו חודשים ארוכים. ב-19 בפברואר 2025 יצאה האונייה מפילדלפיה בגרירה, וב-3 במרץ הגיעה לעיר מובייל שבאלבמה. שם הוסרו חומרים מסוכנים, חיווט, דלק, צבע וריהוט, ונחתכו בה פתחים כדי שתנוח על קרקעית הים בתנוחה זקופה. באוגוסט 2025 הורדו שתי הארובות, כל אחת בגובה כ-20 מטרים, והן שמורות למוזיאון יבשתי. סוזן גיבס, נכדתו של מעצב האונייה, אמרה: ״אני כל כך שמחה שאנחנו מצליחים להציל חלקים ממנה״.
האתר נמצא כ-41 ק״מ מדרום-מערב לדסטין, וכ-22 ק״מ מנושאת המטוסים אוריסקני, השונית המלאכותית הגדולה הקודמת, שהוטבעה ב-2006. עומק המים כ-55 מטרים, והסיפון העליון נמצא כ-18 מטרים מתחת לפני השטח, כך שגם צוללנים חסרי ניסיון יוכלו לבקר בו. המחוז מקווה למשוך אליו דגי טונה, דגי חרב ומרלין, דג ענק עם חרטום מחודד. הפרויקט מוערך ב-13.5 מיליון דולר. הצוללנים הראשונים אמורים לרדת אליה ביום שישי, אחרי 24 שעות של המתנה מטעמי בטיחות.
מלכת האוקיינוס, שנבנתה כדי לחצות את הים מהר מכולם, תנוח מעתה בשקט במעמקים. ואולי יש בזה מעין סגירת מעגל: האונייה שלא הסכימה להיעלם מהכותרות ממשיכה למשוך אליה אלפי עיניים, הפעם מלמטה.
תגובות
היו הראשונים להגיב!