בליל 17 באוגוסט 1590 שטו סירות אנגליות בחשכה סמוך לחוף האי רואנוק, בצפון קרוליינה של ימינו. אנשי הצוות שרו שירים אנגליים אל תוך הלילה, בתקווה שמישהו ישמע ויענה מהיבשה. איש לא ענה. ג'ון וייט, צייר ומושל המושבה, ידע היטב למי הוא מקשיב: לבתו אלינור, לבעלה ולנכדתו וירג'יניה דייר, התינוקת הראשונה שנולדה לאנגלים בצפון אמריקה. בבוקר שלמחרת, ביום הולדתה השלישי של הילדה, נחתו האנגלים על החוף. בחול היו עקבות טריים. בני אדם לא היו.
שלוש שנים קודם לכן הפליג וייט מהאי והבטיח לחזור. סר וולטר ראלי, מקורבה של המלכה אליזבת, שלח ב-1587 כ-115 מתיישבים, רובם תושבי לונדון ממעמד הביניים. לראשונה יצאו למסע כזה גם נשים וילדים, בלי כוח צבאי מאורגן. היעד היה מפרץ צ'ספיק, אבל הנווט סיימון פרננדס הורה להשאיר את כולם ברואנוק. ב-18 באוגוסט 1587 נולדה וירג'יניה, ובסוף החודש שכנעו המתיישבים את וייט עצמו לחזור לאנגליה ולבקש אספקה.
אלא שהשיבה התעכבה הרבה מעבר לצפוי. אנגליה התכוננה אז למלחמה עם הארמדה, צי הפלישה הספרדי, והמלכה אסרה על כל ספינה כשירה לעזוב את הנמלים. באפריל 1588 קיבל וייט שתי ספינות קטנות, אבל קברניטיהן יצאו לצוד ספינות ספרדיות, ובמאי הותקפו ליד מרוקו בידי צרפתים או פיראטים. כעשרים איש נהרגו, והספינות חזרו. רק ב-1590 הצליח וייט לתפוס מקום במשלחת פיראטים בראשות ג'ון ווטס. האם נותרה לו דרך אחרת?
CROATOAN: המילה החרוטה בלי שתי וערב
המקום שאליו הגיע וייט היה מבוצר ושקט. את הממצא תיעד בעצמו: "אחד העצים או העמודים הראשיים בצד ימין של הכניסה היה מקולף מקליפתו, ובגובה כמטר וחצי מהקרקע, באותיות רישיות יפות, היה חרוט ״קרואטואן״, ללא צלב או סימן מצוקה". על עץ סמוך נמצאו שלוש האותיות הראשונות בלבד. הבתים פורקו ולא נהרסו, והגדר עמדה על תילה. הציוד הכבד הושלך, ושלוש תיבות של וייט עצמו נחפרו ונבזזו. סירות המושבה נעלמו. סימן של קרב לא נראה בשום מקום.

בפרידה ב-1587 סיכמו וייט והמתיישבים "אות סודי": אם יעזבו את רואנוק, יחרטו את שם היעד, ואם יעזבו מתוך מצוקה, יוסיפו גם שתי וערב. שתי וערב לא היה. ומה פירוש המילה? וייט הבין אותה מיד, כי קרואטואן היה שם של אי וגם של שבט ילידים. אמו של מנטאו, איש השבט שליווה את האנגלים, הייתה מנהיגת האי, הידוע היום בשם האי הטראס, כ-80 ק"מ דרומה. וייט כתב: "הצטערתי מאוד על ביזת רכושי, אך שמחתי מאוד שמצאתי אות ודאי לכך שהם בקרואטואן".
אבל ההפלגה לשם נקטעה. למחרת נקרע כבל העוגן של הספינה הופוול, ונותרו רק עוגן אחד וכבל אחד. הצוות הציע לחורף בקריביים ולחזור באביב 1591, אך הרוחות הסיטו את הספינה לאיים האזוריים. הספינות הגיעו לאנגליה ב-24 באוקטובר 1590. וייט לא שב לרואנוק ומת ב-1593. כמה ימים נוספים בים, ואולי היה מגיע למקום שעליו הצביעה המילה החרוטה.
תעלומת רואנוק: בין ארכאולוגיה להשערות
למה בכלל לעזוב? יש רמזים. ב-1998 בדקו חוקרים את הטבעות שבגזעי ברושים עתיקים. עץ מוסיף טבעת בכל שנה, עבה כשהשנה גשומה ודקה כשהיא יבשה, ומהן עלה שבין 1587 ל-1589 שררה באזור בצורת קשה. עונת הגידול של 1587 הייתה הגרועה ביותר ב-800 שנה. אחר כך הגיעו השמועות. בג'יימסטאון, המושבה האנגלית שקמה ב-1607, שמע ג'ון סמית' מבני שבט הפאוהטן על גברים בלבוש אירופי. על מפה ספרדית נכתב: "כאן נותרים ארבעה אנשים לבושים שבאו מרואנוק".

ויליאם סטרייצ'י טען ב-1610 ששבעה אנגלים שרדו ושבני הפאוהטן טבחו בשאר. אבל היסטוריונית כינתה חלק מהעדויות האלה "פולמוס אנטי-אינדיאני", כלומר סיפורים שנועדו להשחיר את הילידים. ואז באו החפירות באי הטראס, שם חופרים כבאי ומורה מתושבי האי, ופרופסור מאוניברסיטת בריסטול. בכפר ילידי נמצאו שבר חרב דקה מהתקופה האליזבתנית, מטבע גרמני קטן ששימש לספירה וגוש נחושת שהותך בשיטה שהילידים לא הכירו. הכבאי הכריז: "הם מעולם לא אבדו. זה הומצא. התעלומה נגמרה". ארכאולוג אחר השיב: "זה סיפור, לא מידע מבוסס ראיות".
ב-2025 דווח גם על פתיתי ברזל זעירים, אלה שנושרים מהמתכת בעת חישול, כשמכים עליה בפטיש כשהיא לוהטת. אבל ספקנים ציינו שלא נמצא אח, ושההשערה טרם נבדקה בידי חוקרים נוספים. מקום אחר מצביע על מחוז ברטי, כ-80 ק"מ במעלה מפרץ אלבמארל. שם יש טלאי על מפה של וייט, ומתחתיו נמצא סמל דמוי מבצר. באתר, שנקרא "אתר X", נמצאו חרסים אנגליים מהמאה ה-16, אך מנהל החפירות מודה: "אין לנו את האקדח המעשן", כלומר הראיה הניצחת.
מחבר הספר ״האסימון הסודי״ מציע מבחן חד: שרידי אישה בקבורה נוצרית מלפני 1650. המושבה הראשונה הייתה גברית בלבד, ולכן אישה כזאת תהיה מבני המושבה של וייט. עד היום לא נמצאו שרידים כאלה. והחוף הצפוני של רואנוק איבד 283 מטרים בין 1851 ל-1970. אם המושבה האבודה עמדה שם, היא שוכנת היום מתחת למים, ושירי הסירות מאותו לילה של 1590 עדיין לא נענו.

תגובות
היו הראשונים להגיב!