רחפני קטיף אוטונומיים: האם הם באמת יחליפו את קוטפי התפוחים?
לפני כעשור ישב יניב מאור מול הטלוויזיה וצפה בכתבה על מחסור בעובדים בחקלאות הישראלית. צעירים קיבלו הצעה לסכום כסף ניכר תמורת עבודה בפרדסים, ואיש מהם לא החזיק מעמד אפילו יום שלם. העבודה נראתה להם קשה מדי. מאור, מהנדס מחשבים ומערכות, רצה לפתור את הבעיה, אבל הטכנולוגיה שנדרשה לכך עדיין לא הייתה קיימת.
ואז הגיעה השאלה. "חשבתי איך לפתור את הבעיות האלה בדרך משתלמת כלכלית, ואמרתי: למה שלא יהיו רובוטים מעופפים?" הוא התחיל לתכנן רחפנים לקטיף ובחן אותם על עצי התפוז שבחצר האחורית של ביתו. בראשית אוקטובר 2016 הקים את חברת טבל, על שם בתו. עד 2020 רשם על שמו שמונה פטנטים, כלומר שמונה המצאות שהוכרו רשמית כשלו.
המחסור שהטריד אותו אינו ישראלי בלבד. במדינת וושינגטון שבארצות הברית ירד מספר עובדי החקלאות ב-23% בין 2017 ל-2022, וחוות נסגרו, חלקן בגלל היעדר ידיים עובדות. מי שגדל מהעבודה הזאת איבד פרנסה. סקירה מדעית משנת 2024 מעריכה שהקטיף לבדו תופס 60% עד 70% מכל העבודה בגידול פירות. ומה קורה כשהעצים גבוהים, או כשהפרדס נטוע במדרון? מכונה שנוסעת על הקרקע פשוט לא מגיעה, ולכן הוחלט להעלות אותה לאוויר.
איך רחפן אוטונומי קוטף תפוחים בשלים
תארו לעצמכם כלי נע בלי נהג, שמתגלגל בין שורות העצים ועליו מכולה ריקה. כל כלי כזה משמש בסיס לעד שישה רחפנים. הוא מספק להם חשמל וכוח חישוב דרך כבל מרכזי, ולכן הם אינם טסים בחופשיות אלא עובדים בסביבתו. זו מגבלה של ממש. אבל כמו מכשיר שמחובר לשקע ואינו תלוי בסוללה, הם יכולים לעבוד שעות ארוכות בלי לעצור לטעינה.
ומה קורה כשהרחפן מגיע לעץ? תוכנות בינה מלאכותית, שלמדו לזהות פרי, מאתרות את הפרי, קובעות לפי צבע וגודל אם הוא בשל, ומחשבות מסלול בין העלים. הזרוע, כך נכתב באתר "קו חם לחקלאים", "מחקה את ידו של קוטף אנושי": היא שואבת את הפרי בכוח יניקה, כמו שואב אבק קטן, ותולשת אותו. אחר כך הרחפן טס אל הכלי ומפיל את הפרי בעדינות למכולה, וכשהיא מתמלאת, המערכת מחליפה אותה באחרת.
לפי החברה, לזרוע של הרחפן יש שש תנועות עצמאיות, לעומת שלוש בלבד במערכות אחרות, והוא קוטף יותר מ-90% מהפירות בעץ. בעונה שנבדקה הם קטפו מגובה של ארבעה עד חמישה מטרים, בפרדס שלא נגזם. הרחפנים גם מדווחים על כל פרי: משקל, קוטר, צבע ואפילו סימני מחלה. החקלאי רואה מה יש בכל ארגז עוד לפני שהוא יוצא לבית האריזה, ויודע מה שווה כמה. החברה מפתחת גם דילול וגיזום של העצים.
קטיף אוטומטי: בין הבטחה למציאות
את המספרים האלה כדאי לקרוא בעין חדה, כי רובם מגיעים מהחברה עצמה. הסקירה מ-2024 קובעת שיש מעט מחקרים על קטיף באמצעות רחפנים, ושהמערכת של טבל היא הדוגמה הטיפוסית ביותר בתחום. רוב העבודות עדיין בשלב התכנון, ובעיות השליטה במכונה טרם נפתרו. גם הציוד הקיים נוטה להיות פחות יעיל מעבודה ידנית. והנתון על כ-450 ק"ג ליום לרחפן? הוא מופיע בלי פירוט על סוג הפרי ובלי השוואה לקוטף אנושי.
מבט על מכונות שנוסעות על הקרקע ממחיש כמה ארוכה הדרך. ב-2019 תיאר העיתון וושינגטון פוסט את הארוו, רובוט לקטיף תותים בפלורידה. בניסוי קודם קטף הרובוט ללא פגם רק 20% מהתותים בצמח, ואילו אצל בני אדם שיעור ההצלחה עומד על כ-80%. אנטוניו וינגס, עובד מאוקסאקה שבמקסיקו, שעובד בחווה כבר 15 שנה, אמר: "אנשים יכולים לקטוף תותים בלי לפגוע בהם. הם יודעים אילו קטנים מדי או רקובים. מכונות לא יכולות." מכונת קטיף עם 12 זרועות מאוניברסיטת וושינגטון סטייט עולה לפחות 300 אלף דולר.
ומה עם טבל? באתר החברה מצוינת פעילות באיטליה, בקליפורניה ובצ'ילה, אבל לא מפורט אם זה עדיין ניסוי או כבר בשימוש מסחרי. את המחיר החברה לא חושפת, אך היא מציעה מודל שירות: החקלאי שוכר את הקטיף במקום לקנות את הציוד. היעד שהציבה, זמינות מסחרית עד 2025, כבר מאחורינו, ונותר לבדוק אם הושג. מאור עצמו אינו מייפה: "לנו קטיף נראה פשוט, אבל כדי ללמד מכונה מה זה פרי ואיך לקטוף אותו צריך בינה מלאכותית בכל היבט."
מי שמכיר את הבחירה של אתרוג לקראת סוכות יודע מה זה אומר. מבט מיומן, יד עדינה, ובדיקה של כל פרט קטן שמפריד בין אתרוג מהודר לאתרוג כשר לברכה. זה לא עבודה פשוטה. אז השאלה האמיתית היא לא אם רחפן מסוגל לתלוש פרי, אלא אם יעשה זאת בקצב, במחיר ובעדינות שיצדיקו לבעל הפרדס לשנות את דרך העבודה. עד שזה יוכח, העין והיד האנושיות הן עדיין הפתרון היחיד שהוכיח את עצמו.
תגובות
היו הראשונים להגיב!