מערת סון דונג בווייטנאם: סודות המערה הגדולה בעולם
חודש דצמבר 1990, יער סבוך בצפון-מרכז וייטנאם. הו חאן, חוטב עצים וצייד מקומי, מחפש עץ ריחני ויקר ערך, ולפתע תופסת אותו סופת רעמים. הוא רץ לחפש מחסה, ומתחת למצוק סלע מוצא פתח צר. מתוכו נושבת רוח קרה וחזקה, עולים ענני ערפל, ומעמקי ההר נשמעת שאגה של נהר. והוא? לא נכנס. חאן חשב שזו עוד מערה כמו אלה שכבר פגש ביערות, והמשיך בדרכו. עד שהגיע הביתה, כבר לא זכר איפה בדיוק עמד.
בינתיים עבדה באזור קבוצת בריטים שחוקרת מערות, בראשות הווארד לימברט ואשתו דב. ב-1994 הם הגיעו לשתי מערות באזור, האנג אן והאנג תונג. נהר גדול נבלע באחת מהן ומופיע מחדש בשנייה, ובין השתיים, בלב ההר, נשאר חלל ריק של קילומטרים רבים. המסקנה הייתה ברורה: שם חייבת להיות מערה. רק שאף אחד מהמקומיים לא הכיר כניסה אליה. חאן נזכר בפתח ששמר בזיכרון, ובשנת 2008, אחרי שנים של חיפושים, מצא אותו שוב וסימן לעצמו את הדרך.
ב-7 באפריל 2009 נכנס ראשון פיטר מקנאב מהצוות הבריטי, ואיתו חאן עצמו, שנכנס בפעם הראשונה למערה שהוא גילה. הם התקדמו עד שנעצרו מול קיר גבוה, כ-60 מטר, מכוסה שכבה חלקה של אבן לבנה שנוצרה מזרימת מים. הם קראו לו "החומה הגדולה של וייטנאם". מעליו נראה הבזק אור, אבל בלי ציוד טיפוס הם נאלצו לחזור. בשנת 2010 חזרו עם חבלים, אנשי מדע וצוות של מגזין הטבע המפורסם נשיונל ג'יאוגרפיק, טיפסו וחצו. אחרי כארבע מאות מטרים נוספים יצאו אל היער. המערה קיבלה את השם סון דונג, "מערת נהר ההר", והיא המערה הגדולה בעולם.
יער, נהר ועננים בתוך המערה
המספרים קשים לעיכול. מערת סון דונג נמתחת לאורך כתשעה ק״מ, גובהה מגיע ל-200 מטר ורוחבה ל-150 מטר. נפחה, כ-38.5 מיליון מטרים מעוקבים, כדי להמחיש את הגודל אומרים שמטוס ענק מסוג בואינג 747 יכול לעבור בה בלי שהכנפיים ייגעו בקירות, ושבניין בן 40 קומות ייכנס בה בלי קושי. ב-2013 רשם ספר השיאים של גינס את סון דונג כמערה הטבעית הגדולה בעולם.
אבל הגודל הוא רק חצי מהסיפור. במקומות שבהם התקרה קרסה נוצרו שני חורים ענקיים, "חלונות שמיים" שדרכם נכנסות קרני שמש. ומה יש שם, למטה? יער ממש, עם עצים שגבוהים מ-30 מטר, כמו גן סודי שהוסתר מעיני כל במשך אלפי שנים. גם המומחים הופתעו. בהמשך הדרך ניצב "יד הכלב", עמוד סלע שגדל מהרצפה כלפי מעלה, בגובה של כ-70 מטר, ולפי מקורות אחרים אפילו 80. מאחורי החומה נמצאו אבנים עגולות וחלקות שנוצרו בבריכות רדודות. הן בגודל של כדור בייסבול, גדולות בהרבה מהרגיל.
גם בעלי החיים כאן שונים. בנהר ובמערה נמצאו סוגים חדשים של דגים, עכבישים ועקרבים. כולם לבנים וחסרי עיניים, כי התרגלו לחיות בחושך מוחלט. גם שם, במקום שאף אדם לא הגיע אליו, יש חיים. אין פינה בעולם שהבורא השאיר ריק. למערה יש אפילו מזג אוויר משלה, עם עננים שנוצרים בין הקירות. ב-2019 נוסף פרק חדש לסיפור: צוללנים בריטים מצאו מעבר מתחת למים שכנראה מוביל אל מערת האנג תונג. החיבור הזה יוסיף למערה עוד 1.6 מיליון מטרים מעוקבים. לימברט הסביר: "זה כמו שמישהו יגלה פתאום בליטה נוספת בפסגת האוורסט, שתוסיף 1,000 מטרים לגובהו".
תיירות מוגבלת והמאבק על המערה
לסון דונג לא נכנסים סתם כך. בתחילת אוגוסט 2013 יצאה למערה הקבוצה הראשונה של תיירים, תמורת 3,000 דולר לאדם. מאז רק חברת תיירות אחת, אוקסאליס, המתמחה בטיולי הרפתקאות, מורשית להכניס מבקרים למערה. המסע נמשך שישה ימים וכולל כ-28 ק״מ של הליכה בג'ונגל, כחמישים חציות של נחל, ירידה בחבלים לעומק 80 מטר ולינה בתוך המערה. לכל עשרה אורחים מצטרפים 18 סבלים, שני טבחים וצוות בטיחות, וכל הפסולת נאספת ומוצאת החוצה. מדי שנה נכנסים בערך אלף מבקרים, והמערה נסגרת בעונת הגשמים, כשמפלס הנהר עולה. ההזמנות תפוסות כבר עד 2027.
האם המסלול היקר הזה השפיע גם על האנשים שחיים סביב המערה? בהחלט. הוא שינה את חייהם. לפני כן רבים מהם התפרנסו מכריתת עצים וציד לא חוקיים. היום מעסיקה החברה כ-550 איש ממחוז קוואנג בין, וביניהם גם כאלה שפעלו פעם ביער בניגוד לחוק.
ב-2017 אישר ראש ממשלת וייטנאם תוכנית להקמת רכבל אל מערת האנג אן, שיכול היה להעביר כאלף איש בשעה. פעילי סביבה התנגדו לתוכנית. הם חששו שזרם גדול של מבקרים יפגע בטבע העדין של המערה. לפי המכלול, השלטון המקומי ביטל בסופו של דבר את תוכנית הרכבל. כך נשאר העולם הנסתר הזה שמור, כפי שנוצר. ומי יודע כמה מקומות מופלאים כאלה עוד מחכים מתחת לרגלינו?
תגובות
היו הראשונים להגיב!