כשגורל המטבע קובע את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות
אולם ספירת קולות, שעת לילה מאוחרת. פקידי בחירות עייפים אחרי יום שלם ועוד לילה שלם של ספירה וספירה חוזרת, מועמדים שיושבים בדריכות, ומשפחות שכבר לא יודעות אם לשמוח או לדאוג. ואז, לפתע, מגיעה התוצאה, ומתברר שהיא כמעט בלתי אפשרית. לא הבדל של קול אחד, לא של שני קולות. שוויון מדויק, מוחלט, עד הסוף האחרון. מה עושים כשהעם עצמו לא הצליח להכריע?
במקרים כאלה, החוק במדינות דמוקרטיות רבות לא משאיר מקום לוויכוחים או להחלטה של פוליטיקאי כלשהו. בבריטניה, למשל, האחראים על ניהול הבחירות בכל מחוז חייבים על פי חוק להכריע מיד בגורל, אם אחרי כמה ספירות חוזרות עדיין אין מנצח ברור. לא ועדה, לא בית משפט, לא הצבעה נוספת, אלא מטבע, קלף, או פתק ששולפים מתוך קופסה. זה נשמע כמו בדיחה או המצאה של AI, ובכל זאת זה כתוב בחוק, במילים מפורשות.
וזה ממש לא מקרה חד-פעמי. לפי דיווח שהתפרסם בעיתון האמריקאי "וושינגטון פוסט" בשנת 2014, ב-35 מדינות בארצות הברית קיים חוק שאומר בפירוש: אם יוצא תיקו, מכריעים בגורל. חלק דורשות הטלת מטבע, באחרות שולפים שם מתוך כובע, ויש אפילו כאלה שמכריעות ביד פוקר, ממש כמו במשחק קלפים. גם בבריטניה תועדו מקרים דומים לאורך השנים, כשמושבים במועצות מקומיות הוכרעו בהטלת מטבע – ואפילו בבחירות המקומיות באנגליה ב-2017 קרה הסיפור הזה שוב.
קערת הקרמיקה שהכריעה מדינה
הדוגמה המתועדת והמפורטת ביותר לתופעה הזאת הגיעה ממדינת וירג'יניה שבארצות הברית. בינואר 2018 התכנסו נציגי ועדת הבחירות בעיר ריצ'מונד כדי להכריע במרוץ שהחזיק את כל המדינה במתח, הבחירות למחוז ה-94 בבית הנבחרים המקומי. שני המתמודדים היו דיוויד יאנסי, הרפובליקני המכהן, ושלי סימונדס ממפלגת הדמוקרטים. אחרי ספירה, ספירה חוזרת, וערעור משפטי שנדחה, נותרה תוצאה אחת: 11,608 קולות מול 11,608 קולות. תיקו מדויק, לגמרי, בלי שום הבדל.
הפתרון נשען על חוק ותיק במדינת וירג'יניה, שמאפשר להכריע תיקו בהגרלה, הגרלה כזאת לא נערכה שם מאז שנת 1971. שמות שני המועמדים הוכנסו לתוך שני קופסאות פלסטיק קטנות, שהונחו בתוך קערת קרמיקה כחולה-לבנה, מעשה ידיו של קדר מקומי. חבר בוועדת הבחירות שלף קופסה אחת, וכך זה נגמר. השם שהתגלה בתוכה היה של דיוויד יאנסי. גורלו של מחוז שלם נחתם תוך שניות ספורות, בהגרלה עיוורת שהכריעה את מה שאלפי מצביעים לא הצליחו להכריע.
להגרלה הזאת היו השלכות שהרחיקו הרבה מעבר למחוז ה-94 בלבד. בזכות הזכייה שמרה המפלגה הרפובליקנית על רוב דחוק של 51 מול 49 בבית הנבחרים של המדינה. אילו הייתה סימונדס זו שנשלפה מהקערה, שתי המפלגות הגדולות היו נאלצות לחלוק את השלטון ביניהן בפועל. מושב בודד אחד, שנקבע על ידי גורל טהור וקר, קבע אם וירג'יניה תנוהל ברוב יחיד או בשותפות כפויה בין שני יריבים פוליטיים.
הסיפור הזה עורר הדים גדולים בתקשורת האמריקאית, ותועד גם בסרטון קצר שהופץ ברשת. לא כל יום רואים רגע שבו קערת קרמיקה ביתית מכריעה איזו מפלגה תשלוט בבית מחוקקים של מדינה שלמה. יאנסי המשיך לכהן עוד תקופה. אבל בבחירות הבאות, בנובמבר 2019, השיגו הדמוקרטים רוב בבית הנבחרים של וירג'יניה בדרך המסורתית, בקלפי, בלי שום צורך בקערות או במטבעות.
עץ או פלי מכריע מועצה
גם בבריטניה קרה מקרה דומה, בשנת 2022, במועצת מונמות'שייר שבוויילס. בריוני ניקולסון ממפלגת הלייבור ותומאס דיוויס מהמפלגה השמרנית סיימו עם 679 קולות בדיוק, כל אחד, אחרי שלוש ספירות חוזרות שנמשכו עד לשעות הבוקר המוקדמות. דיוויס, שלא הצליח להיות נוכח פיזית בחדר הספירה, קיבל הודעת טקסט ממפלגתו: "ראשים או זנבות?" כך מכונים שני צדדי המטבע הבריטי. מנהל הבחירות הציע לניקולסון, שכן נכחה במקום, לקרוא את ההכרעה. היא קראה "ראשים". יצא "זנבות". "זה קצת מגוחך שניצחון יוכרע ככה", אמרה ניקולסון אחר כך. "כולם היו נבוכים באותה מידה."
מדוע בכלל קורה שמרוצים מגיעים לשוויון מדויק כזה? ההסבר בעצם פשוט, ואין בו שום סוד גדול. במקומות שבהם כמה מפלגות מתחרות על אותם קולות, כל אחת מהן מנסה למקם את עצמה קרוב ככל האפשר לדעה הרווחת בציבור, כדי לזכות בקול המכריע. כשכולן מנסות בדיוק אותו דבר, לא פלא שהרבה תוצאות יוצאות צמודות מאוד. וכשקורה שממש כל הצדדים נמצאים באותה נקודה בדיוק, התוצאה יכולה לצאת שווה לחלוטין ואז אין ברירה, ההכרעה עוברת לגורל. בדיוק כמו אצלנו בבית הכנסת – כשאף אחד לא מוותר, בסוף לא נשאר על מי לוותר חוץ מלגורל עצמו.
יש כאלה שחושבים ששיטת הצבעה שונה, שבה כל בוחר מדרג כמה מועמדים לפי סדר עדיפות ולא בוחר רק אחד, יכולה לצמצם את הסיכוי לתיקו מדויק כזה, כי היא נותנת לבוחר להביע דעה מדויקת יותר משתי אפשרויות בלבד. אבל גם אם ימציאו את השיטה החכמה ביותר בעולם, קשה להאמין שיצליחו למגר לגמרי את הרגע הזה שבו שני צדדים עומדים בדיוק אחד מול השני, בלי שום יתרון. זה פשוט קורה, וכנראה תמיד יקרה.
המטבע שהכריע במושב
וזה לא רק סיפור מעבר לים. בתחילת 2024 קרה בדיוק אותו הדבר גם כאן בארץ, במושב סתריה שבתחום המועצה האזורית גזר. רונית ויתקון ברקאי וניצן ארליך התמודדו על מקום הנציג של המושב במליאת המועצה. בספירה הראשונה נראה שרונית מובילה בפער דחוק של שני קולות בלבד, אבל אחרי שנספרו גם המעטפות שהגיעו באיחור, התמונה התהפכה לגמרי: 158 קולות מול 158 קולות, בדיוק אותו מספר, בלי שום הבדל ביניהם.
גם כאן החוק לא השאיר מקום לפרשנות. תקנות משרד הפנים קובעות שבמקרה כזה מכריעים בהגרלה, ובפועל זה הסתכם בהטלת מטבע רגיל, ממש כמו במשחק ילדים. רונית, שסיפרה אחר כך שהייתה בטוחה לרגע שמישהו עובד עליה, בחרה את צד הדמות שעל המטבע, וזכתה. גם ראשת המועצה האזורית, שנבחרה בעצמה לתפקידה בלי שום מתמודד מולה, אמרה שהופתעה לגלות שההכרעה תיעשה כך, והביעה דעה שהיה עדיף להחזיר את ההחלטה לתושבים עצמם בסיבוב הצבעה נוסף, ולא להשאיר אותה בידי המטבע.
ומה בעצם קרה בכל הסיפורים האלה, במילים פשוטות? קהל שלם השקיע חודשים בקמפיין, בהצבעה, בציפייה, אבל ההכרעה נפלה בסופו של דבר לא בקולות, אלא בגורל. אנחנו, שגדלנו על הגורל שהוטל בין שני השעירים ביום הכיפורים, על "הפיל פור לפני המן", ועל חלוקת ארץ ישראל בין השבטים בגורל, לא צריכים להסביר לעצמנו למה זה קורה. הגורל אצלנו הוא לא בורח משליטה, הוא בדיוק להיפך, רגע שבו מפקידים את ההחלטה ביד שרואה מה שאיש מאיתנו לא רואה.
תגובות
היו הראשונים להגיב!