בשבוע השני של ינואר 2019 קרה משהו משונה בעיירה הקטנה ווסטברוק שבמדינת מיין שבארצות הברית. תושבים שיצאו לטיול ליד נהר פרסמפסקוט, שעובר בתוך העיירה, גילו שבאמצע הנהר הקפוא מסתובבת לאיטה צלחת קרח עגולה בגודל מרשים, קוטר של כ-91 מטר.
התופעה הנדירה הזו לא נשארה סוד. בתוך ימים ספורים הגיעו לצלם אותה כתבים מכל העולם, וווסטברוק הקטנה, שמעולם לא הייתה יעד תיירות, מצאה את עצמה מארחת סקרנים מכל קצוות הגלובוס.
ומה שקרה שם באמת? זו תופעה שנקראת "מעגל קרח" או "פנקייק קרח", פרוסת קרח דקה ועגולה שמסתובבת סביב הציר שלה, ממש כמו מחוגי שעון, על פני מים שזורמים באיטיות. זו לא תופעה שאף מדען המציא, אלא תופעת טבע שידועה ומתועדת כבר עשרות שנים רבות, ובכל זאת, כל פעם מחדש היא מצליחה לעורר השתאות אמיתית.
התופעה תועדה בעיקר במדינות הצפוניות והקרות, סקנדינביה, קנדה וצפון ארצות הברית, אבל לא רק שם. מומחים שראו את הדיסק בווסטברוק תיארו אותו כמקרה נדיר ביותר בארצות הברית. גם במקומות שבהם התופעה מוכרת יותר, כמו סקנדינביה, היא עדיין רחוקה מלהיות דבר שרואים בכל יום.
הסוד שמסתובב: איך נוצר עיגול מושלם בלי שאף אחד יזיז אותו?
איך בעצם נוצר עיגול מושלם כזה, בלי שאף כוח חוץ מזיז אותו? כדי להבין, צריך להכיר מושג פשוט אחד: מערבולת מים. זה בדיוק מה שזה נשמע, מקום בנהר שבו הזרם, במקום לזרום ישר קדימה, מתחיל להסתחרר במעגל, בדיוק כמו כשמערבבים כוס תה בכפית.

מערבולות כאלה נוצרות בדרך כלל בעיקולים של הנהר, במקום שבו המים הזורמים פוגשים את הגדה ונדחפים לאחור. וכשהטמפרטורה יורדת מספיק, פני המערבולת קופאים לשכבת קרח דקה. הזרם שממשיך להסתחרר מתחתיה מפריד בין הקרח שמעל המערבולת לקרח היציב שמסביב, וכך הדיסק מתחיל לנוע. ובעוד הוא מסתובב, קצוותיו משתפשפים מול הקרח שמסביבו, ומתעגלים בהדרגה, בדיוק כמו חלוק נחל שמתעגל אחרי שנים של שיפשוף עם המים.
אבל מסתבר שהתמונה הזו לא הייתה מדויקת לגמרי. קבוצת חוקרים מבלגיה, שהעמיקו לבדוק את הנושא במעבדה, גילו הפתעה: מה שמסובב את הדיסק בעצם זה לא רק זרימת הנהר, אלא גם הבדלי טמפרטורה במים עצמם. הם הכינו ניסוי קטן, הקפיאו מים בכלי שטוח והניחו אותו במים חמימים יותר, וגילו שכשהמים מתחת לקרח מתחממים, הדיסק מתחיל להסתובב מהר יותר.
ההסבר לתעלומה הזו מפתיע ממש כמו התופעה עצמה. הדיסקית, בקור שלה, מקררת את המים שמתחתיה. המים הקרים האלה נעשים כבדים יותר ושוקעים למטה, ותוך כדי כך יוצרים מעגל תנועה קטן משל עצמם, שמעניק לדיסקית שמעליו את הדחיפה שהיא צריכה כדי להסתובב. במילים פשוטות: הקרח בעצמו מדליק את המנוע הקטן שמסובב אותו.
ומדוע דיסק כזה נוצר במקום מסוים ולא בכל נהר קפוא? כי צריך שילוב מדויק של תנאים, קור מתאים, ועיקול בנהר שיוצר מערבולת גדולה ועגולה מאוד. כשמתבוננים בדיוק המחושב הזה, שקורה בלי שום מהנדס ובלי שום תוכנית, קשה שלא לומר "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית" חכמה שמסתתרת אפילו בתוך תנועה של קרח על נהר.
משיאי עולם ועד קרוסלות קרח שבני אדם בונים בעצמם
הדיסק שהתגלה בווסטברוק לא היה רק נדיר, הוא היה גם גדול בהרבה מהרגיל. רוב מעגלי הקרח שמתגלים בעולם נמדדים בקוטר של כמה מטרים בודדים בלבד, ולכן מומחים תיארו את הדיסק במיין כאחד המקרים הגדולים והבולטים שתועדו אי פעם.

וזה לא המקרה היחיד שבו הדיסקית התפרעה בגדלים. במרץ 2025 נוצרה קרוסלת קרח מרשימה בנהר סנט ג'ון, בין עיירה במיין לעיירה קנדית שמעבר לגבול. הפעם קוטרה נאמד בכ-58 מטר, אבל היא הסתובבה בקצב מהיר ומפתיע, סיבוב שלם כל 10 דקות בלבד.
ומה שמעניין הוא שלא כל מעגלי הקרח נולדים בטבע בלבד. אחרי שאנשים למדו איך התופעה עובדת, הם התחילו לשכפל אותה במו ידיהם, לחתוך מעגל גדול בתוך לוח קרח קפוא ולעודד את המים סביבו לזרום ולסחרר אותו. יצירות כאלה נקראות "קרוסלות קרח", ויש להן אפילו איגוד עולמי משלהן שמתעד שיאים בתחום. הקרוסלה שנוצרה בנהר סנט ג'ון במרץ 2025 נחשבת לאחת הגדולות שנוצרו אי פעם על ידי בני אדם.
וכך, תופעה שבתחילתה נראתה כמו תעלומה מסתורית שאיש לא יכול לצפות אותה, הפכה למשהו שבני אדם למדו להבין ולשכפל בעצמם. וזו בעצם עדות נפלאה לדרך שבה הבורא נתן לאדם את הכוח לחקור, להבין ולהשתמש בחוכמה שהטביע בטבע ולהתפעל מחדש, בכל פעם, מהפלאים הקטנים שמסתובבים ממש מתחת לעינינו.
תגובות
היו הראשונים להגיב!