שרף עין גדי: הנחש שמכיש בלי לפתוח את הפה
השנה הייתה 1944 ופרופ' היינריך מנדלסון, זואולוג מוערך וממיסדי אוניברסיטת תל אביב, סייר באזור עין גדי. מנדלסון, שהיה בעל ידע רב בבעלי חיים בארץ ישראל, זיהה נחש שלא נתקל בו מעולם. כשניסה ללכוד את הנחש, הוא הקפיד על כללי הבטיחות ואחז בו מאחורי הראש, טכניקה סטנדרטית למניעת הכשה. אבל מה שקרה אחר כך הפתיע אותו לחלוטין: הנחש הזיז את ראשו הצידה ומבלי לפתוח את פיו הכיש אותו באצבע. מנדלסון שרד, אך סבל מתסמינים ארוכי טווח באזור האצבע שנפגעה.
הנחש שזוהה אז היה הצפעון השחור, שקיבל לאחרונה ביולי 2025 את השם החדש "שרף עין גדי" על ידי האקדמיה ללשון העברית. שינוי השם נבע מחשש לבלבול שעלול להיווצר בין סוג הטיפול הנחוץ אחרי הכשה מנחש זה לעומת נחשים אחרים ממשפחת הצפעיים, שארסם שונה לחלוטין ומצריך טיפול אחר. בשנות ה-60, בין היתר הודות לעבודת החקר של הזואולוג אלעזר כוכבא, התגלה כי הנחש הזה אינו צפע אלא משתייך למשפחה אחרת: השרפיים. ממנה שרף עין גדי הוא היחיד הנוכח בישראל.
מנגנון הכשה ייחודי וארס קטלני במיוחד
שרף עין גדי הוא נחש שחור שאורכו הממוצע 60 ס"מ, כשהוא יכול להגיע עד 80 ס"מ. הוא מזכיר במעט את הפתן השחור והזעמן השחור, אך קטן מהם משמעותית. מה שהופך אותו לייחודי במיוחד הוא מנגנון ההכשה השונה לחלוטין מרוב הנחשים הארסיים בישראל. הנחש אינו פוער את פיו כדי להכיש, אלא שולף שן ארס אחת ודוקר את טרפו או אויבו. זו הסיבה שלוכדי נחשים נמנעים מלאחוז אותו מאחורי הראש, זה לא עוזר למנוע את ההכשה.
שרף עין גדי מותאם לציד במחילות תת-קרקעיות צרות. הנחש ניזון מלטאות קטנות, נחשים בוקעים וזוחלים קטנים אחרים. מנגנון ההכשה הייחודי שלו מאפשר לו להכיש הצידה, תנועה שאף נחש אחר בארץ אינו מסוגל לבצע, והיא חיונית לציד בסביבות מוגבלות.
הארס של שרף עין גדי מכיל מרכיב קרדיוטוקסי בשם Sarafotoxins, הפוגע בלב, במערכת העצבים ובכלי הדם. המחקרים מראים שכמות זעירה של 0.06 מ"ג מהארס שלו יכול להרוג כמחצית מאוכלוסיית עכברים במשקל כולל של ק"ג אחד. זה הופך אותו לנחש הארסי ביותר בישראל לפי מדד ה-LD50 (המינון הקטלני ל-50% מהאוכלוסייה).
ישראל אינה מחזיקה בנסיוב ספציפי לטיפול בהכשה של שרף עין גדי, ולכן הטיפול מתמקד בתמיכה במערכות הגוף שנפגעו. הנחש נפוץ באזורים מדבריים או צחיחים למחצה: בקעת ים המלח, מדבר יהודה, הנגב והערבה, סיני, מערב ירדן, וצפון ערב הסעודית. למרות היותו נחש מדברי, הוא נמצא גם בנאות מדבר ובסביבות נחלים ומעיינות עשירים בצמחייה. שרף עין גדי הוא נחש לילי שפעיל בשעות החשיכה. במהלך היום הוא מבלה את רוב זמנו במחילות תת-קרקעיות או מתחת לסלעים.
השרף מהתורה: מהמדבר לימינו
השם "שרף" אינו חדש. הוא מופיע בתנ"ך ומתייחס לנחשים ארסי. האזכור הידוע הוא בפרשת חוקת: "וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל". "נחשים שרפים" מתארים נחשים ארסיים שפגעו בעם ישראל במדבר. השם "שרף" קשור ככל הנראה לתחושת הצריבה או השריפה שנגרמת מהארס.
אזכור נוסף מופיע בפרשת עקב: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם". גם כאן, "נחש שרף" מוזכר כאחת הסכנות שיש במדבר. השם החדש שניתן לארסי ולקטלני שבנחשי ישראל מדגיש את ייחודיותו.
הכשות אדם בידי שרף עין גדי נחשבות למאורע נדיר ביותר בגלל נוכחותו הדלילה בסביבת בני אדם. המקרה הידוע היחיד של מוות בישראל אירע ב-2002 כשאדם שניסה ללכוד את הנחש ביישוב רימונים שבמטה בנימין הוכש למוות. פרופ' שי מאירי ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב מסביר: "מדובר בנחש לילי ומתחפר, החי באזורים מאוכלסים בדלילות ובנוסף לכך הוא לא תוקפני. הוא יכיש רק כמוצא אחרון".
בישראל ישנם כ-42 מיני נחשים, מתוכם רק 9 ארסיים ו-3 קטלניים. הצפע המצוי הוא הנפוץ והגדול ביותר מבין הנחשים הארסיים בישראל. הוא אחראי לרוב המוחלט של הכשות הנחשים בארץ, בעיקר בגלל תפוצתו באזורים מיושבים בצפיפות. בניגוד לשרף, ישנו נסיוב לארס של הצפע המצוי.
חשוב להזכיר כי במקרה של מפגש עם נחש, יש לשמור מרחק ולא לנסות ללכוד אותו או לפגוע בו. רוב הכשות הנחשים הם בגפיים, כשאנשים דורכים קרוב לנחשים או שולחים אליהם יד. ברוב המכריע של המקרים נחשים מפחדים מבני אדם יותר משאנחנו מפחדים מהם, ויסתתרו כדי שלא נראה אותם. אם נתקרב הם ינסו לברוח, אחר כך יאיימו, ורק במקרה קיצוני ינסו לנשוך.
טיפול ראשוני נכון ופינוי מהיר לבית החולים נדרשים בכל מקרה הכשה. זיהוי הנחש, באופן ישיר או באמצעות הערכה על פי מראה צבע סימנים ומיקום, חשוב להמשך הטיפול בבית החולים. אסור לנסות למצוץ את הארס ממקום ההכשה. וחז"ל כבר אמרו (ראש השנה ח' ג') "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים".
תגובות (1)