מייק התרנגול חסר הראש: הסיפור המדהים על תרנגול שסירב למות
יום שני בבוקר, 10 בספטמבר 1945. בחוותו הקטנה של לויד אולסן, חקלאי מהעיירה פרוטה, שבמדינת קולורדו שבארצות הברית, שום דבר לא ניבא שהיום הזה ייחרט בזיכרון הקולקטיבי במשך עשרות שנים. אשתו של אולסן ביקשה ממנו לצאת לחצר ולהביא תרנגול לארוחת הערב, חמותה הגיעה לביקור, והיא חיבבה במיוחד לאכול את חלק הצוואר של העוף. אולסן בחר בתרנגול בן כארבעה חודשים וחצי, מגזע ויאנדוט, וקרא לו מייק.
כדי להשביע את רצון חמותו, ניסה אולסן לערוף את ראש התרנגול קרוב ככל האפשר לגולגולת, כך שיישאר יותר צוואר לבישול. הגרזן הונף, ירד, אבל החטיא. הלהב כרת את רוב הראש, אבל פספס את העורק התרדמני הראשי, והותיר בשלמותם אוזן אחת וחלק מגזע המוח. אולסן קם להמשיך בעבודתו, אבל מה שקרה בשנייה הבאה הותיר אותו פעור פה: התרנגול חסר הראש קם על רגליו.
מייק לא רק קם, הוא התהלך בחצר בצעדים מסורבלים אך יציבים, וניסה לבצע פעולות שגרתיות כמו ניקוי נוצות במקורו וחיפוש מזון בניקור, למרות שכבר לא נותר לו מקור. הקרקור שלו הצטמצם לגרגור עמום שבקע מהגרון החשוף. בלילה הראשון הוא נרדם כשמה שנשאר מצווארו מוסתר מתחת לכנפו, כאילו הרגליו הטבעיים נשארו איתו גם בלי ראש. אולסן, שהבין מיד שזו תופעה חריגה ביותר, החליט שלא לשחוט אותו.
הסוד המדעי מאחורי שרידתו הפלאית
איך שורד תרנגול בלי ראש? התשובה טמונה באזור קטן שנקרא גזע המוח, החלק שמחבר את המוח לחוט השדרה, הממוקם בבסיס הגולגולת. הקב"ה ברא את גזע המוח כדי לשלוט בפעולות הבסיסיות ביותר שבלעדיהן אי אפשר לחיות בכלל: נשימה, פעימות לב ולחץ דם. אצל תרנגולים, גם רוב הרפלקסים הבסיסיים, הליכה ושמירה על שיווי משקל, נשלטים ישירות מגזע המוח, ולא מהחלקים הגבוהים יותר של המוח שאבדו למייק.
יש בכך היגיון פשוט: כל עוד המערכת שמפעילה את הגוף נשארת שלמה, הגוף ממשיך לתפקד, כמעט בלי קשר למה שקרה מעליה. מייק הצליח לשמור על שיווי משקל על מוט בזכות איבר נוסף שקיים בציפורים באזור האגן, ומכונה האיבר הלומבוסקרלי, איבר שמסייע בהליכה ובאיזון גם בלי מעורבות המוח הגבוה. כך התחברו שני מנגנונים, גזע המוח וחוט השדרה, ויצרו תרנגול שממשיך לתפעל את עצמו בלי המפקד העליון, המוח עצמו.
גם אולסן רצה להבין מה קורה, ולכן פנה לחוקרים מאוניברסיטת יוטה שבסולט לייק סיטי. הם אישרו: קריש דם שנוצר בפצע מנע דימום קטלני, וגזע המוח שנשאר שלם החזיק את הגוף בחיים. מייק המשיך לעלות במשקל, מקצת יותר מקילו בזמן הפגיעה, לכ-3.5 קילו בסוף חייו. הוא הוזן בפיפטה, סוג של טפטפת, בתמיסת חלב ומים ובגרגירי תירס זעירים, ואולסן שאב לו ריר מהגרון במזרק כדי שלא יחנק. במרץ 1947, בעצירה במוטל בפיניקס שבאריזונה, הוזנח הטיפול השוטף ליום אחד בלבד. מייק נחנק באמצע הלילה, כ-18 חודשים אחרי שגרזן פספס אותו. תיקונו הגיע לסיומו.
מחצר קטנה לפסטיבל שנתי מפורסם
הסיפור על תרנגול שממשיך לחיות בלי ראש לא יכול היה להישאר סוד בכפר. מייק הפך לתופעה תקשורתית של ממש, וצורף למופעי שוליים נודדים לצד יצורים חריגים אחרים. בשיא הפופולריות שלו הגיעו למעלה מ-600 איש ביום לראותו במחיר 25 סנט לכרטיס, ואולסן הרוויח סכום נאה שהיווה הכנסה משמעותית לתקופה ההיא. מדענים שבדקו את מייק קבעו שאינו סובל מכאב.
ולפתע, אחרי מותו, קרה דבר מוזר לא פחות: הסיפור נשכח כליל. אולסן לא סיפר עליו במשך שלושים עד ארבעים שנה, מסיבות שלא לגמרי ידועות. רק ב-1998 חבר קהילתי מקומי סיפר מחדש את סיפור מייק במפגש בעיר. כשהאנשים סביבו לא האמינו לו, הוא הביא הוכחה, עותק מקורי של עיתון מקומי משנות ה-40, עם תמונת מייק על השער.
באותה שנה בדיוק התחוללה בעיר מחלוקת סוערת סביב קרון רכבת עתיק שתוכנן להיות מוצב במרכז העיר. איך אפשר לאחד קהילה שקרועה במחלוקת? תושבים מקומיים ראו בסיפור על מייק הזדמנות לעשות בדיוק את זה, לאחד את התושבים סביב משהו קליל, במקום המחלוקת שהעיבה על העיר. כך נולד ב-1999 'יום מייק התרנגול חסר הראש', שכולל מרוץ 5 ק"מ, תחרות זריקת ביצים, ותחרות אכילת סוכריות מרשמלו בצורת אפרוחים. מדי שנה, בסוף השבוע השלישי של מאי, מתכנסת העיר פרוטה כדי לחגוג את התרנגול שראשו נערף אך זמנו למות טרם הגיע.
תגובות
היו הראשונים להגיב!