חופית נדירה מצפון אמריקה הגיע לצפון הנגב
בין הציפורים שעוצרות במאגר פורה שבצפון הנגב, זיהתה הצפרית מרים אל סירחאן אורחת שאין לה מה לחפש כאן. שמה חופית זהובת-גחון, כלומר חופית בעלת חזה צהבהב, והיא ציפור חוף שביתה הרגיל באמריקה. גבריאל סידר פרס מהחברה להגנת הטבע צילם אותה, והתמונה פורסמה בכלי התקשורת. הסיבה להתרגשות פשוטה: המין הנדיר הזה תועד בישראל רק לעתים נדירות מאוד.
כדי להבין את גודל ההפתעה צריך להכיר את הדרך הרגילה שלה. החופית מקננת הרחק בצפון, בצפון אלסקה ובצפון קנדה, ובסתיו יוצאת למסע ארוך אל דרום אמריקה, ובכלל זה ארגנטינה. ישראל לא נמצאת על הקו הזה, וגם אירופה ואסיה אינן חלק ממנו. אם ציפור כזאת מופיעה שם, זה מקרה נדיר.
יש עוד פרט שמוסיף משקל. הארגון הבינלאומי לשמירת הטבע מגדיר את המין כ"קרוב לסיכון". זו דרגה שמתחת לסכנת הכחדה ממשית, אבל היא מעידה על חשש לעתידו של המין, בין היתר בגלל הרס המקומות שבהם הוא חי. הפרט שהגיע לנגב צעיר, והוא בנדידה הראשונה בחייו, בלי ציפורים ותיקות שיראו לו את הדרך. מאגר פורה אינו נקודה מקרית על המפה. הוא משמש תחנת עצירה לציפורים נודדות רבות, וציפור שחוצה מרחקים עצומים זקוקה למקום לנוח בו. מקומות כאלה בשולי המדבר הם כמו תחנות דלק בכביש ארוך: בלעדיהם הדרך כמעט בלתי אפשרית.
הביקור הקודם של המין הזה בארץ היה בסתיו 2018, בשדות קיבוץ געש. האורחת האמריקנית, כך כינו אותה אז, שהתה כאן זמן קצר. מאז חלפו שנים רבות. כמה זמן תישאר הפעם בפורה? בשלב זה הדיווחים אינם מציינים, וגם לא אם צפרים נוספים הגיעו לראות אותה.
דרך האטלנטי או דרך סיביר?
איך מגיעה ציפור נודדת מהקוטב הצפוני עד לנגב? התשובה רחוקה מלהיות ברורה. לפי הדיווחים, ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, אומר שקשה מאוד לדעת בוודאות איך הגיעה הציפור לכאן מאזור הקינון שלה בצפון אמריקה. מדובר בפרט צעיר בנדידה הראשונה בחייו, ולכן קשה לקבוע מה הוביל אותו לסטות כל כך. וגם אם הייתה זו טעות בדרך, עדיין לא ברור באיזה מסלול עשתה את מסעה בפועל.
אפשר לתאר שני מסלולים, והם הפוכים זה לזה. לפי הראשון, הציפור חצתה את האוקיינוס האטלנטי, הגיעה למערב אירופה ומשם המשיכה לישראל. זו השערה בלבד, ואין לה אישוש ישיר.
ההשערה השנייה הפוכה לגמרי. לפיה יצאה הציפור מאלסקה ומצפון קנדה, חתכה את מיצרי ברינג, המעבר הימי שבין אלסקה לסיביר, חצתה את יבשת אסיה לכל רוחבה והגיעה אלינו. שני המסלולים מסתיימים באותה נקודה בנגב, אבל יוצאים לשני כיוונים מנוגדים סביב כדור הארץ: אחד מערבה, השני מזרחה.
תחשבו על כדור הארץ כעל תפוז: מי שרוצה להגיע מנקודה אחת לנקודה שמולה יכול ללכת ימינה או שמאלה, ובשני המקרים יגיע. רק שבמקרה שלנו אף אחד לא ראה את הציפור בדרך, ולכן אי אפשר לדעת איזה כיוון בחרה.
נוצות ורוחות: סודות הנדידה התועה
כשציפור מופיעה הרחק מהמקום שבו מין שלה חי בדרך כלל, צפרים קוראים לזה נדידה תועה. התופעה מורכבת ונחקרה יחסית מעט. מחקר שפורסם ב-2025 בכתב עת מדעי בדק ציפורים אמריקניות שהגיעו לאירופה. הוא עסק בציפורי שיר, בקוקיות ובפרט אחד של נץ לילה, ולא בציפורי חוף. ובכל זאת הוא נוגע בשאלה שמעסיקה גם את צפרי הנגב: מאיפה בדיוק מגיעות ציפורים כאלה?
הבדיקה נעשתה על 72 ציפורים צעירות מ-26 מינים, שנאספו באיים האזוריים, באיסלנד ובצרפת בין 1936 ל-2023. את התשובה חיפשו בנוצות. נוצה של ציפור צעירה גדלה במקום שבו נולדה, והיא סופגת את "חתימת" מי הגשם של האזור, שנבדלת ממקום למקום. כך אפשר לברר מאיזה אזור הגיעה הציפור, כמו תעודת זהות שמוטבעת בנוצה. התוצאות הפתיעו: המקורות היו מגוונים מהצפוי, לא רק מצפון-מזרח היבשת אלא גם מצפון-מערב ומדרום. תשע מתוך עשר קוקיות צהובות-מקור, למשל, הגיעו מדרום-מזרח ארצות הברית.
ומה דוחף ציפור מעבר לאוקיינוס? רוחות חזקות, ולעיתים הוריקנים, סערות ענק עם רוחות עזות. בהוריקן וילמה ב-2005 הועפו סיסי ארובה, ציפורים קטנות שחיות באמריקה, עד קנדה האטלנטית, ולפי המאמר גם עד מערב אירופה. אבל החוקרים עצמם מסייגים: "אין לנו עדיין הבנה מלאה אם רוח היא הגורם היחיד שיכול לדחוף ציפורים נודדות מהמסלול המיועד להן." ייתכן שחלק מהציפורים פשוט יצאו לכיוון הלא נכון כבר בתחילת הדרך.
ייתכן אפוא שגם החופית שלנו לא נסחפה בסערה, אלא יצאה לדרך בכיוון שונה מהרגיל. זו רק אפשרות, ואיש אינו יכול לאשר אותה. מי שמתבונן בציפור קטנה החוצה יבשות ואוקיינוסים מבין עד כמה עצום כושר הניווט שהקב״ה העניק לבריותיו. וגם כשהמסע יוצא מהמסלול, הוא מביא לשולי הנגב אורחת שאיש לא ציפה לה. איך הגיעה לכאן בפועל, איש אינו יודע, והחופית הנדירה עצמה שותקת בינתיים.
תגובות
היו הראשונים להגיב!