התופעה הנדירה של מעגלי הפיות בנמיביה

דלג לתוכן העמוד

בני שבט ההימבה, המתגוררים בערבות הצחיחות של צפון נמיביה, מספרים כבר דורות רבים סיפור על כתמים עגולים המנקדים את שטחי העשב שסביבם. מדובר בתופעת טבע נדירה, כתם אדמה חשוף כמעט לחלוטין, המוקף בטבעת עשב עבה וירוקה, מראה שמזכיר לא מעט טבעת פטריות ביער, ומכאן השם שדבק בתופעה: מעגלי הפיות.

מבחינה מדעית, העניינים דווקא פשוטים יותר לתיאור מאשר להסבר. קוטר המעגלים נע בדרך כלל בין 2 ל-12 מטרים, אם כי ישנם גם מעגלים ענקיים שמגיעים עד 25 מטרים, הם מתפרסים על רצועה ארוכה במיוחד, כ-2,400 ק"מ, מאנגולה שבצפון ועד צפון מערב דרום אפריקה שבדרום, שזה שטח בערך כמו המרחק בין תל אביב לפריז ובחזרה. עד שנת 2014 חשבו שתופעת מעגלי הפיות קיימת רק שם, עד שהתגלו מעגלים דומים גם במערב אוסטרליה.

מעגל בודד אינו נשאר לנצח. הוא "נולד" כשקוטרו כ-2 מטרים, גדל בהדרגה עד לשיא של 12 מטרים, ולאחר מכן דועך ונעלם, תהליך שלם שיכול לארוך בין 30 עד 60 שנה. לפעמים מעגל נעלם תוך פחות מעשור, ולפעמים הוא שורד מאות שנים. מה גורם למעגל אחד להיעלם כה מהר, בעוד שמעגל שכן לו שורד דורות שלמים? למרות שתופעת מעגלי הפיות בנמיביה מתועדת בספרות המדעית כבר משנות ה-20 של המאה הקודמת, איש עדיין לא הצליח להסביר באופן סופי מדוע בכלל היא מתרחשת.

שתי תיאוריות מתחרות

שני מחנות עומדים כיום זה מול זה, וכל צד בטוח שהוא מחזיק בתשובה הנכונה. בראש המחנה הראשון עומד נורברט יורגנס, ביולוג מאוניברסיטת המבורג שבגרמניה. לשיטתו, השליח שגורם לתופעה הוא טרמיט חול קטן, מין חרק חופר הפועל מתחת לפני הקרקע. הטרמיטים חופרים וניזונים משורשי הצמחים, כך שהאדמה נותרת חשופה, ובתמורה מי הגשם שהיו אמורים להיספג בצמחייה מצטברים דווקא מתחת לפני השטח ויוצרים לחרקים מעין מאגר מים פרטי. יורגנס מצא את הטרמיט הזה כמעט בכל מעגל שבדק. הוא תיאר את התנהגותו כדומה לזו של בונה הבונה סכר לעצמו, ובעצם, בונה בית מגורים שלם.

חתך קרקע המראה תחרות בין שורשי דשא בריא לצמחים קמלים במדבר
מתחת לפני השטח מתחוללת מלחמת הישרדות שקטה, מי ינצח בתחרות על טיפת המים האחרונה?

המחנה השני, בראשות סטפן גצין מאוניברסיטת גטינגן, טוען דבר שונה לגמרי: שום חרק לא גורם לתופעה, אלא הצמחים עצמם. לפי ההסבר הזה, הקב"ה ברא לצמחים הללו מנגנון הישרדות מופלא. כאשר משאבי המים במדבר מוגבלים ביותר, הדשאים ה'מנצחים' בתחרות שואבים את הלחות מסביבם בעוצמה כזאת, שכל נבט צעיר שמנסה לצמוח קרוב אליהם פשוט מת מצמא. כך נוצר כתם חשוף, שצורתו העגולה, כך טוען גצין, היא הצורה ההנדסית היעילה ביותר למיצוי מקסימלי של מים מועטים.

הוויכוח בין המחנות רחוק מלהיות עניין של נימוס אקדמי גרידא. מייקל קרמר, חוקר מאוניברסיטת קייפ טאון שבדרום אפריקה, תיאר את הדיונים בין הצדדים כחריפים במיוחד. הסיבה לחריפות פשוטה: מדובר בתופעה שנפרשת על פני עשרות שנים, ואי אפשר לשחזר ולבדוק אותה במעבדה. וולטר צ'ינקל, אנטומולוג, חוקר חרקים מפלורידה שתומך במחנה הצמחים, התבטא בניו יורק טיימס, בתמיכה בהסבר ההידרודינמי ובביקורת על תיאוריית הטרמיטים התבטאות שכמובן לא הניחה את דעתו של יורגנס.

המחקר שהעמיק את התעלומה

באוקטובר 2022 פרסם צוותו של גצין מחקר שנחשב באותה עת לפריצת דרך. הם חפרו כ-500 עשבים בתוך מעגלי הפיות ומסביבם, מיד לאחר שירדו גשמים במשך כמה פעמים, ובדקו את שורשיהם בקפידה. הממצא: העשבים בתוך המעגלים אכן מתו במהירות, אבל שורשיהם לא נשאו שום סימן לנגיסת טרמיטים. מעבר לזה, השורשים היו ארוכים לפחות כמו אלו שמחוץ למעגל, ולעיתים אף ארוכים מהם, כאילו נאבקו למצוא מים ולא הצליחו. גצין תיאר זאת כך: 'יש לנו דוגמה שבה ירד גשם רק פעם אחת… ולאחר שמונה או תשעה ימים, רק העשבים בתוך מעגלי הפיות החלו למות. כשחפרנו בזהירות ובדקנו את השורשים, לאף אחד מהם לא היה נזק מטרמיטים, אך הם עדיין מתו'.

מעגלי פיות בשמורת חיות הבר ניוהייבן, צפון קרוליינה. צילום: B 897

התגובה של יורגנס לא איחרה לבוא. יחד עם עמיתו אלכסנדר גרנגרופט הוא פרסם מאמר תגובה שהתבסס, בין היתר, על נתונים חדשים שנאספו בין השנים 2009 ל-2022. השניים טענו שבדיקת לחות בעומק 90 ס"מ הראתה שיש בקרקע די מים, כלומר, מוות העשבים המוקדם חייב הסבר אחר לגמרי. הם גם מצאו שהעשבים מתים תחילה במרכז המעגל, ורק אחר כך בשוליים, וטענו שהמנגנון של 'שאיבת מים אופקית' שהציע גצין בלתי אפשרי מבחינה פיזיקלית. יורגנס אף ציין שהמחקר שלו עצמו איתר טרמיטי חול על יותר מ-1,700 מעגלי פיות בשלוש מדינות שונות.

גצין לא נשאר חייב וטען שהנתונים של יורגנס דווקא תומכים בגרסתו. האם מדובר בוויכוח שאי אפשר לפתור בכלל? נכון לעכשיו הסוגיה טרם הוכרעה רשמית בספרות המדעית, מאמר התגובה של גצין עצמו עדיין ממתין לסקירת עמיתים. אולי הפתרון טמון דווקא באמצע: מחקר של הביולוגית קורינה טרניטה מאוניברסיטת פרינסטון, שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי "נייצ'ר" כבר ב-2017, הראה ששילוב של שני המנגנונים, גם הטרמיטים וגם התחרות בין הצמחים, מסביר את הדפוסים בשטח טוב יותר מכל תיאוריה בפני עצמה. כל אחד מהחוקרים, כך מתברר, אולי מצא חלק אחד מהפאזל של אותה תעלומה עתיקה שהיא מנפלאות הבריאה.

מה דעתך על הכתבה?

תגובות

התגובה תיבדק ותפורסם לאחר אישור מנהלי האתר.

היו הראשונים להגיב!