משקית בוץ לתרופת סרטן וארס חילזון לשיכוך כאבים
בשנת 1990 יצאו שני חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה למסע מחקר בבהאמס: הכימאי ביל פניקל והמיקרוביולוג פול ג'נסן. סירה קטנה, ציוד פשוט, ומדגמים שנלקחו ממשקעי קרקעית הים הרדוד. מה שהעלו משם לא נראה מיוחד, שקית בוץ ים. אבל בתוך אותו בוץ, בין זני חיידקים שונים, ישב יצור מיקרוסקופי שלא תואר מעולם, שייצר מולקולה שהרגה תאי סרטן שנחשפו אליה במעבדה.
האוקיינוסים מכסים את רוב פני כדור הארץ ומכילים מגוון ביולוגי שרוב האנושות אינה מודעת לקיומו. ממלכות רבות של בעלי חיים מיוצגות בסביבה הימית בלבד, ולא ידוע לנו על מקביל ביבשה. חלק גדול מהמינים הימיים טרם תוארו מדעית. במילים פשוטות: ספרייה ענקית שרובה טרם נפתחה.
לאורגניזמים הימיים יש מנגנוני הגנה כימיים שאין להם מקביל ביבשה. הם מייצרים מולקולות שמרחיקות טורפים, מונעות זיהומים ומאפשרות תקשורת עם שכניהם. אותן מולקולות שנוצרו לצרכים ימיים בלבד מתגלות כבעלות השפעות מדויקות ועוצמתיות על תאי גוף האדם. עד כה בודדו מהים אלפי תרכובות כימיות חדשות, ופטנטים רבים אושרו על בסיסן.
מחיידק ים לתרופת סרטן
הסיפור של התרופות הימיות מתחיל בשנות ה-50, כשחוקר בשם ברגמן בודד שני חומרים מספוג קריבי קטן. אותם חומרים הובילו לפיתוח שתי תרופות: ציטארבין וווידרבין, הראשונות ממקור ימי שקיבלו אישור של מנהל המזון והתרופות האמריקאי ה-FDA. ציטארבין אושרה בשנת 1969 ועדיין בשימוש נרחב לטיפול בלוקמיה חריפה. כיום 9 תרופות ממקור ימי מאושרות לשימוש קליני, וחלק ניכר מהן מיועד לטיפול בסרטן.
אחת הדוגמאות המרשימות ביותר היא מריזומיב, אותה מולקולה שפניקל וג'נסן חילצו מחיידק הים העמוק. היא חוסמת את המנגנון התאי האחראי לפירוק חלבונים שמאפשרים לתאי הסרטן לגדול ולהתרבות. כשמריזומיב משתקת את המנגנון הזה, תאי הסרטן מפסיקים לתפקד ומתים. אבל מה שמייחד אותה מכל תרופה אחרת הוא יכולתה לחדור את מחסום דם-מוח, הממברנה הביולוגית שמגנה על המוח ומונעת מרוב התרופות להגיע אליו. זו בדיוק הסיבה שגליובלסטומה, סרטן המוח הקטלני ביותר עם תוחלת חיים ממוצעת של 15 חודשים בלבד לאחר האבחון, כמעט אינה ניתנת לטיפול ומריזומיב נמצאת כיום בשלב הסופי של ניסויים קליניים לטיפול בדיוק בסרטן הזה.
פרופסור ברדלי מור, שפענח את הגנום של אותו חיידק ים-עמוק, מסביר שחוקרים ניסו לשפר את המולקולה בדרכים כימיות ונכשלו. "הטבע יצר את התרופה האידיאלית," אמר שותפו ג'נסן. "כימאים ניסו לשפר את פעילות התרכובת, אבל אף אחד לא הצליח לבוא עם משהו טוב יותר ממה שמיוצר בטבע." האוקיינוס, כך מסתבר, הקדים את המדע, מה שמראה לנו שהקב"ה הקדים רפואה למכה.
ארס חילזון מנצח כאב
חילזון ים קטן בשם "החרוט הקסום", נראה תמים לחלוטין. אבל הארס שלו, שנועד לצוד דגים קטנים בקרקעית הים, נחשב לחזק ויעיל במיוחד. ב-2004 אישר ה-FDA את פריאלט, גרסה סינתטית של פפטיד שבודד מאותו ארס. התרופה משמשת כיום לחולים הסובלים מכאב עז ובלתי נשלט שמורפיום כבר אינו מסוגל להקל עליו, ובניגוד לאופיואידים, היא אינה גורמת להתמכרות.
הבעיה: פריאלט אינה יכולה לחצות את מחסום דם-מוח, ולכן ניתנת רק בהזרקה ישירה לעמוד השדרה, נוהל פולשני שמגביל את השימוש בה למקרים מיוחדים. חוקרים בתחום עובדים על פתרונות שיאפשרו מתן נוח יותר של התרופה, בין היתר באמצעות שיטות שונות לאריזת הפפטיד הרפואי בתוך מיכלים זעירים שיוכלו לחדור ממברנות ביולוגיות. אם ניסויים אלה יצליחו, ייפתח הדרך לכדור לבליעה פשוט.
תגלית נוספת בתחום זה עסקה בפפטיד שבודד מארס של חלזון קונוס, ושקיבל את השם Consomatin. פפטיד זה פועל על קולטני סומטוסטטין, הורמון הקיים בגוף האדם ובחולייתנים רבים, שתפקידו לעכב תהליכים שונים, כולל אותות כאב. ממצאים אלה מדגימים כיצד הטבע מגיע לפתרונות כימיים מתוחכמים שמדענים מתקשים לשחזר בעצמם ומחזקים את הטענה שהאוקיינוס עשוי להסתיר עוד תרופות רבות שטרם גילינו.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!