יערות גשם בקוטב הדרומי: העולם החבוי מתחת לקרח
כשמביטים על אנטארקטיקה של ימינו, רואים נוף של לובן אינסופי וקור עז שכמעט לא מאפשר חיים. שכבות קרח בעובי של עד ארבעה קילומטרים מכסות את כל היבשת, והטמפרטורות צוללות לעשרות מעלות מתחת לאפס. זהו מקום שנראה כאילו תמיד היה כך, מדבר לבן וקפוא, רחוק מכל צורת חיים מוכרת.
אך מתחת לשקט המדומה הזה הוסתר סוד מרתק שרק עכשיו, בזכות כלים מתקדמים שניתנו לבני האדם, מתחיל להתגלות. בשנים האחרונות מצאו מדענים עדויות מפתיעות לכך שהיבשת הקפואה הזו הייתה פעם מקום שונה לחלוטין, מקום של חיים, ירוק ושופע. הגילויים האלה מעוררים תמיהה עמוקה: איך ייתכן שבמקום הקר ביותר בעולם פעם צמחו יערות גשם?
התשובה מגיעה משני מקורות משלימים. הראשון הוא טכנולוגיית מיפוי לווינית חדשנית המצליחה "לראות" דרך קילומטריים של קרח ולחשוף את הנוף הדרמטי המסתתר מתחתיו. החוקרים התפעלו לגלות כ־72,000 גבעות, קניונים עמוקים והרים שלא ידענו על קיומם. זהו עולם שלם שהיה חבוי מעיני האדם עד היום.
המקור השני מגיע מעבודת קידוח עמוקה שבוצעה בקרקעית הים ליד מערב אנטארקטיקה. בפברואר 2017 הוריד צוות חוקרים מכשיר קידוח מיוחד מאוניית המחקר RV Polarstern (פולארשטרן) לעומק של 27 עד 30 מטרים מתחת לקרקעית האוקיינוס. כשהעלו את דגימת המשקעים, הם הבחינו מיד שמשהו שונה, צבע שכבת המשקע היה בלתי רגיל, שונה בבירור מהשכבות שמעליו.
כשהעבירו את הדגימה בסריקות CT (טומוגרפיה ממוחשבת), התגלה משהו מדהים: רשת צפופה של שורשי צמחים מאובנים, ששימרו את צורתם בצורה כה מושלמת עד שניתן היה להבחין במבנים תאיים בודדים. בחימר ובסחף העדין של שכבת אדמת היער מצאו החוקרים אבקה ונבגים מאובנים מצמחים, כולל כמה מהצמחים הפורחים הראשונים שנמצאו אי פעם בקווי רוחב דרומיים כה גבוהים. השרידים הצמחיים הרבים מצביעים על כך שבתקופות קדומות, חוף מערב אנטארקטיקה היה נוף ביצתי שבו צמחו יערות גשם ממוזגים.
השימור המעולה של הדגימה מעורר השתאות. החומרים האלה, שורשים מאובנים, אבקה ונבגים, הם עדינים ביותר ונוטים להתכלות עם הזמן. העובדה שהם שרדו והצליחו לספר את סיפורם היא יוצאת דופן. הממצאים מספקים חלון ייחודי לעבר רחוק של כדור הארץ ומאפשרים להבין טוב יותר את השינויים שעבר העולם לאורך הדורות.
יער גשם במרחק 900 ק״'מ מהקוטב
הממצאים שהתגלו באותה דגימה מצביעים על מערכת אקולוגית עשירה ומורכבת. היער הביצתי העתיק כלל עצי מחט (קוניפרים) שהיוו את השכבה העליונה של היער, שרכים שהיו מצויים בשכבות הביניים והתחתונות, שיחים פורחים ומחצלות של חיידקים. השורשים המאובנים שהוטמעו באדמה משקפים רשת צמחייה צפופה שכיסתה את הקרקע. החוקרים משווים את המערכת האקולוגית הזו לאזורים ממוזגים כמו ניו זילנד של ימינו, מה שמצביע על סביבה שופעת ומשגשגת במקום שכיום נשלט על ידי קרח.
המיקום הגיאוגרפי של הגילוי הופך אותו למדהים במיוחד. בתקופה שבה היער הזה שגשג, הוא היה ממוקם במרחק של רק 900 קילומטר מהקוטב הדרומי. זה אומר שהצמחייה הזו גדלה בקו רוחב של כ-82 מעלות דרום, קרוב מאוד לקצה העולם. באזור כזה, במשך ארבעה חודשים בכל שנה, שורר חושך מוחלט ללא אור שמש כלל. ובכל זאת, היער הצליח לשגשג.
כדי להבין איך זה היה אפשרי, החוקרים ניתחו את דגימת האדמה וחיפשו אינדיקטורים ביולוגיים וגיאוכימיים לטמפרטורה ולמשקעים. הם גם העריכו את התנאים האקלימיים שבהם חיים צאצאיהם המודרניים של הצמחים שנמצאו. התוצאות היו מפתיעות: הטמפרטורה השנתית הממוצעת באותה תקופה הייתה כ-12 מעלות צלזיוס, הטמפרטורה הממוצעת בקיץ הייתה כ-19 מעלות, והטמפרטורה במים, בנהרות ובביצות, הגיעה עד 20 מעלות. כמות ועוצמת הגשמים היו דומות לאלה של וויילס של ימינו.
מספרים אלה חמים בהרבה מהטמפרטורות הקפואות שאנו מכירים היום באנטארקטיקה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת של 12 מעלות צלזיוס חמה אפילו בכשתי מעלות מהטמפרטורה הממוצעת בגרמניה של ימינו. התנאים האלה אפשרו לא רק לצמחייה לשרוד, אלא גם לפרוח ולהתפשט.
השאלה המרכזית שעולה היא: איך ייתכן שהיה כל כך חם באזור כה דרומי? החוקרים מסיקים שבתקופות קדומות, היבשת האנטארקטית הייתה מכוסה בצמחייה צפופה, ולא היו מסות קרח יבשתיות בקנה מידה של מעטה קרח באזור הקוטב הדרומי. בנוסף, ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה היה גבוה בהרבה ממה שהונח קודם לכן.
השילוב של רמות פחמן דו-חמצני גבוהות והיעדר קרח רפלקטיבי (שמחזיר קרינת שמש חזרה לחלל) יצר אפקט חממה עוצמתי שאפשר טמפרטורות חמות באזורים קוטביים. זהו תיעוד ממשי של מצב אקלימי שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים, עולם שבו אפילו האזורים הקוטביים נהנו מאקלים ממוזג יחסית.
מסר מהעבר: השינויים האקלימיים באנטארקטיקה
הגילויים האלה מעוררים תמיהה עמוקה על השינויים שעבר כדור הארץ. המדענים חשבו שהם מכירים את אנטארקטיקה, והנה מתגלה שיבשת שלמה הייתה נסתרת מהעין, עולם של יערות ירוקים וחיים שופעים שנעלם לחלוטין מתחת לקרח. זה מזכיר לנו כמה מועטים הדברים שאנו באמת יודעים על העולם שלנו.
התגלית מעלה גם שאלות על השינויים הדרמטיים שעבר העולם. ידוע לנו שדור הפלגה והמבול שינו את סדרי בראשית, הזיזו יבשות והפכו את האקלים. מציאת יערות ממוזגים מתחת לקרח היא כעדות לאותו שינוי עולמי ששינה את העולם ממקום ממוזג ונעים לעולם הנוכחי עם האזורים הקוטביים הקפואים שלו. הממצאים האלה מחזקים את התחושה שהעולם עבר טלטלה עזה שהותירה את חותמה על פני הטבע.
המחקרים על אנטארקטיקה העתיקה לא מסתיימים בתקופה אחת. חוקרים מצאו עדויות לצמחייה באזור גם בתקופות אחרות. לפני למעלה ממאה שנה, משלחתו של רוברט פלקון סקוט לאנטארקטיקה גילתה מאובנים של צמחים על קרחון בירדמור (Beardmore), פחות מ-500 קילומטר מהקוטב הדרומי. אדוארד וילסון, המדען הראשי של המשלחת, תיעד את הממצאים ביומנו וציין כי "רוב העלים הגדולים יותר היו דומים לעלי אשור בצורתם". באותה תקופה, ממצאים אלה נדחו על ידי מדענים כזיהוי שגוי, אך כיום, ההתקדמות המדעית הרבה הוכיחה שהמבקרים באזור חצי האי האנטארקטי הולכים למעשה על שרידי יערות עתיקים.
בחלק קטן של האי אלכסנדר, בחוף המערבי של חצי האי האנטארקטי, ניתן למצוא עצים מאובנים עתיקים. בולי עץ בגובה של עד שבעה מטרים עדיין עומדים זקופים. שורשי עצי המחט הללו עדיין מחוברים למרבצי האדמה הפחמנית. מערכות השורשים שלהם מצביעות על כך שעצים אלה שגשגו במישורים העשירים לצד נהרות גדולים. עלים מאובנים שנמצאו באזור מראים שהייתה שם מגוון גדול של צמחים.
מחקרים נוספים חשפו פרטים מרתקים על הצמחייה שגדלה באנטארקטיקה בתקופות שונות. ניתוח של אבקה מאובנת שנמצאה בחצי האי האנטארקטי הראה שהאזור היה מכוסה בטונדרה בימי קדם. תיעוד האבקה בשכבות המשקע אפשר בניית תמונה מפורטת של ירידה הדרגתית ביערות ושל תהליך התקרחנות ארוך שהוביל למצב הנוכחי.
הדיבור על השינויים הללו מזכיר לנו שהעולם הוא פיקדון בידינו. מזג האוויר והטבע הם בידי שמיים. אם הקב"ה רוצה, אנטארקטיקה הופכת לגן פורח, ואם ירצה, למדבר קרח. המדענים כיום מזהירים מפני התחממות כדור הארץ ומפני המסת הקרח באנטארקטיקה, אך התגליות על העבר הירוק של היבשת מלמדות אותנו שהשינויים באקלים הם חלק מסדרי הבריאה, ושהעולם עבר תמורות דרמטיות בעבר.
הגילויים האלה משאירים אותנו עם תחושת התפעלות מהבריאה. מתחת לקרח הלבן והקפוא, נשמרו סודות של עולם שהיה, עולם של חיים ושל ירוק. אין כאן "סתם טבע", אלא רבדים של היסטוריה שמחכים שנחשוף אותם. כל גילוי מדעי חדש הוא הזדמנות להתבונן מחדש בחכמת הבורא ובנפלאות מעשיו. "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית", ואנטארקטיקה, עם סודותיה המתגלים, היא עדות חיה לכך.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!