אחרי יום עבודה ארוך, כ-90 ק״מ מחופי קליפורניה, התחילו מפעילי הרובוט התת-ימי להעלות אותו אל פני המים. הרובוט נקרא דוק ריקטס, והוא רכב שמופעל מרחוק מתוך הספינה, כמו רחפן שצולל במקום לעוף. הוא שימש במשלחת של שמונה ימים לחקר יצורים ג'לטיניים, כמו מדוזות. ואז ג'ונסון, אחת מאנשי הצוות, הרימה את העיניים אל המסך וראתה משהו חריג, חריג מאוד.
"עצרו, עצרו, עצרו, עצרו!", קראה למפעילים. רוב המדענים ישבו אז במעבדה שעל הספינה, מוכנים לרשום את הדגימות שיגיעו. כששמעו מה מוצג על המסך, רצו חזרה לחדר הבקרה. גם אנשי הספינה הצטרפו, והחדר התמלא עד שלא נשאר בו מקום לעמוד. מה בדיוק ריחף שם, בעומק של כ-600 מטר? דג הראש השקוף, שאורכו כ-15 ס״מ בלבד, החלק העליון של ראשו הוא כיפה שקופה ומלאה בנוזל, ובתוכה שתי עיניים ירוקות וגדולות. זה נשמע כמו המצאה מסרט מצויר משנות ה-90, אבל זה דג אמיתי.
הצוות צפה בו כ-20 דקות, שינה את התאורה כדי שהכיפה תבלוט, וצילם אותו בחדות של 4K, קמרון לו, שהפעיל את הרובוט, התקרב אליו מספיק כדי לצלם גם בתלת-ממד. הדג עצמו לא נלכד ונשאר בים, ולכן מהמפגש הזה נשארו רק הצילומים. מי שיצפה בהם יוכל לראות את הכיפה השקופה ואת העיניים בבירור.
סוד הכיפה השקופה והעיניים המסתובבות
את הדג תיאר כבר ב-1939 חוקר בשם וילברט צ'פמן, אבל במשך עשרות שנים הכירו אותו רק בחלקו, ואיש לא באמת ידע איך הוא נראה כשהוא חי. הדגימות הגיעו מרשתות שנגררו מעמקי הים, ובדרך למעלה הכיפה העדינה קרסה. בציורים הישנים אין זכר לה. האדוק סיפר שכשהסתכל בציורים האלה, הכיפה כבר הייתה חסרה, ואפילו לא עלה בדעתו שזה אותו דג.

גם העיניים הטרידו חוקרים שנים רבות. הן צינוריות, כמו חביות, ולכן קוראים לדג בעולם "עין-חבית". שני הכתמים הכהים שבחזית הראש נראים כמו עיניים, אבל הם איברי הרחה, סוג של נחיריים. ההנחה הייתה שהעיניים האמיתיות קבועות וצופות ישר למעלה, כמו מבט דרך צינור. אם כך, איך הדג אוכל? הפה הקטן שלו נמצא מלפנים, והעיניים מביטות לכיוון אחר לגמרי.
את התשובה סיפקו ב-2008 שני חוקרים מאותו מכון, ברוס רוביסון וקים רייזנביכלר. מסרטוני הרובוטים הבינו שהעיניים עטופות בכיפה השקופה. אחר כך, ב"מזל יוצא דופן", הצליחו להעלות ברשת דג חי. הוא שרד כמה שעות באקווריום על הספינה, והם ראו אותו מסובב את העיניים קדימה כשהטה את גופו ממצב שוכב למצב זקוף.
הסיבוב מגיע עד 75 מעלות, כלומר כמעט עד זווית ישרה. גם מחקר מ-2022 על מבנה העיניים של משפחת הדגים הזאת תומך בתמונה הזאת. מתברר שהעיניים של הדג לא תקועות במקום: הן מסתובבות, והכיפה השקופה נשארת סביבן. מה שנראה כמו פגם בתכנון הוא בעצם פתרון חכם, שמאפשר לדג להגן על עיניו ועדיין להביט גם למעלה וגם קדימה.
דג הראש השקוף צד בחשכה
בעומק הזה אור השמש כמעט נעלם, והדג לא רודף אחרי אוכל כמו כרישים. הוא מרחף כמעט בלי תנועה, גופו שוכב ועיניו נעוצות במים שמעליו. הסנפירים הגדולים והשטוחים שלו מאפשרים לו להישאר במקום ולתמרן בדיוק. אל מה הוא מחכה? לצל. לצללית של טרף שעובר מעליו, על רקע האור החלש שמגיע מלמעלה.

החוקרים משערים שהצבע הירוק בעדשות העיניים מסנן את אור השמש, וכך קל יותר להבחין בזוהר של יצורים שמאירים בעצמם בים העמוק. זו השערה, לא עובדה מוכחת. האדוק אמר שרבים מבעלי החיים שם שורדים בזכות חיפוש אחר רמזים עדינים, כמו צל שחולף מעל. מי שמתבונן במבנה הזה, שכל פרט בו מותאם לחיים בחושך, וּדְגַת הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים אומר ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.
אחרי שהוא מזהה טרף, העיניים מסתובבות קדימה ושומרות עליו בטווח הראייה. כאן עולה השערה מסקרנת. בסביבת הדג חיים סיפונופורים, יצורים שמורכבים מהרבה חלקים קטנים שחיים יחד ונראים כמו מדוזה אחת, וחלקם גדלים לאורך של יותר מ-10 מטרים. הם משלשלים אלפי זרועות צורבות, כמו רשתות דיג חיות, והן לוכדות סרטנים זעירים. החוקרים משערים שהדג מתקרב ו"קוטף" את הטרף הלכוד, והכיפה השקופה מגינה על עיניו מפני הצריבה. זו השערה בלבד, שעדיין לא תועדה במלואה בטבע. מה שכן ידוע: בקיבות של דגים שנלכדו נמצאו שברי מדוזות.
והנה המספרים שמסבירים למה הצוות התרגש כל כך. בכמעט 40 שנה ביצע המכון כ-7,000 צלילות של רובוטים, והקליט יותר מ-41,000 שעות וידאו, ופגש את הדג הזה 11 פעמים בלבד. הפגישה הקודמת הייתה ב-2021. זו הפעם הראשונה בחדות כזו, והראשונה מספינת הדגל החדשה של המכון. אלה תצפיות של המכון בלבד, ולא מדד לכמות הדגים באוקיינוס. החוקרים מקווים שהצילומים יעזרו להבין איך הראייה פועלת בעומק, וישוו אותה לעיני דיונון התות, שכנו של הדג בים העמוק.


תגובות
היו הראשונים להגיב!