דלג לתוכן העמוד

תארו לעצמכם בוקר חורף גשום, ואתם רוצים לדעת כמה מים ירדו באזור שלכם. במקומות רבים בעולם אין מי שיענה. לפי מחקר שצוטט במאמר של חוקרי גוגל, רק 13.4% משטח היבשה בעולם עומדים בדרישות של ארגון המטאורולוגיה העולמי לניטור גשם שנתי. המספר נראה כמו טעות דפוס, אבל הוא משקף מציאות פשוטה: מדי גשם, מכשירים שמודדים כמה מים ירדו, מדויקים אך פזורים בדלילות. רבים מהם רושמים רק סיכום יומי, ולכן מפספסים גשם שיורד בבת אחת בתוך שעה.

מכ"מים קרקעיים משלימים חלק מהתמונה, אבל הם יקרים להקמה ולתחזוקה, מרוכזים בעיקר במדינות עשירות, ומעל האוקיינוסים אין אותם בכלל. הרבה אנשים כל אחד מסיבותיו הוא רוצים לדעת כמה גשם ירד בדיוק ואיפה, ובחלקים נרחבים מכדור הארץ אי אפשר. החוקרים מגדירים את הפער הזה כמעצור לדיוק של תחזיות שיטפונות, ושל חישובים שמנסים לצפות לאן יזרמו המים אחרי הגשם ואילו אזורים יוצפו.

כאן נכנסת לתמונה מערכת בשם פארדיג, שפיתחו צוותים של דיפמיינד, מעבדת הבינה המלאכותית של גוגל, ושל חטיבת המחקר של החברה. היא מפיקה מפת גשם של כל כדור הארץ. כל משבצת בה היא בערך 10 על 10 ק״מ, והמעבדה טוענת שהנתונים מתעדכנים בה כל 15 דקות, זה יצא בנובמבר 2026 לשימוש חופשי לכלל הציבור, יחד עם מאגר תמונות לוויין בשם סאטוויב.

איך מלמדים בינה מלאכותית לחזות גשם

הלב של השיטה הוא לוויין אחד, של נאס"א ושל סוכנות החלל היפנית. הוא נושא מכשיר שמביט על הגשם מלמעלה ומודד אותו, ואלגוריתם מחבר בין המדידות להערכה איכותית. הבעיה היא הכיסוי. הלוויין סורק רצועה ברוחב של כ-245 ק״מ בלבד וחוזר לאותו מקום רק פעם בכמה ימים, כמו שומר שעובר בשכונה אחת לכמה ימים. את רוב כדור הארץ, רוב הזמן, הוא פשוט לא רואה.

צלחת לוויין, מד רוח ומד גשם לבן על גבעה ירוקה תחת עננים אפורים וכבדים
כשרוב כדור הארץ נותר ללא תחנות ניטור קרקעיות, בינה מלאכותית מבוססת לוויין מנסה לגשר על פערי החיזוי של סופות וגשמים עזים.

החוקרים הפכו את החיסרון להזדמנות. הם אימנו רשת נוירונים, תוכנה שלומדת מדוגמאות, לנחש מה הלוויין היה מודד אילו עבר שם. הניחוש נשען על מידע שקיים בכל מקום ובכל רגע: מצב האוויר בשלושה ממדים, מהמרכז האירופי לתחזיות מזג אוויר, ותמונות מלוויינים אחרים. האימון נעשה על כרבע מיליון נקודות מדידה בכל שעה, בשנים 2016 עד 2023.

והכלל החשוב: המערכת לא משתמשת לעולם במכ"מים קרקעיים או במדי גשם, לא באימון ולא בכיול. לכן אפשר לבחון אותה מולם כמו במבחן חיצוני, שבו התלמיד לא ראה את התשובות מראש. זה יתרון של ממש, כי מבחן שהמערכת התאמנה עליו מראש לא היה שווה הרבה, והמכ"מים והמדים משמשים כאן כשופטים בלבד ולא כמורים.

תמונות הלוויין מגיעות מחמישה לוויינים שתלויים מעל נקודה קבועה ורואים אותה ברציפות: שניים אמריקאיים, שניים אירופיים ואחד יפני. לכל אחד מפה, פורמט קבצים ולוח סריקה משלו, וסריקה אחת נמשכת 10 עד 30 דקות. סאטוויב מחבר את כולם ל-17 סוגי צילום, בהם אור נראה, אדי מים וקרינת חום, לתמונה אחת בכל שעה, ומאחוריו ארכיון של יותר מעשור.

גם צורת התוצאה עוצבה בכוונה. המערכת לא מנחשת מספר אחד אלא מסווגת כל נקודה לאחת מ-14 דרגות עוצמה, מאפס ועד יותר מ-100 מ״מ בשעה. הסיבה: שיטת ה"ממוצע" הרגילה נוטה להגזים בגשם קל ולהמעיט בגשם כבד, ודווקא הכבד מסוכן. לכן כיוונו אותה להיות פחות מהססת כשמדובר בגשם חזק, כדי שלא תפספס אותו.

דיוק, השהיה ומגבלות של PARDIG

איך בודקים מפה כזאת? בציון בין 0 ל-1 שבודק עד כמה המקום והזמן שבהם המערכת חזתה גשם חופפים לאלה שבהם ירד בפועל. מול רשת המכ"מים האמריקאית קיבלה המערכת 0.48 בגשם של מ״מ אחד לשעה, והגרסה הסופית של המוצר המקובל של נאס"א קיבלה 0.38. בגשם חזק של 25 מ״מ לשעה הפער חד יותר: 0.12 מול 0.01, ותחזיות המרכז האירופי הגיעו שם לאפס. גם 0.12 רחוק מציון מצטיין.

לוויין מזג אוויר עם פאנלים סולאריים במסלול מעל כדור הארץ וכדור הארץ מכוסה עננים
מעל האוקיינוסים והסופות: הלוויינים שמספקים לבינה המלאכותית של גוגל את המבט הגלובלי הדרוש למיפוי גשמים בכל 15 דקות.

ובין 36,678 תחנות מדידה בעולם, המערכת ניצחה את המוצר של נאס"א ב-89.9% מהן. בשיטפונות הפתע במחוז קר שבטקסס, ביולי 2025, היא קיבלה 0.29 בגשם של 15 מ״מ לשעה, מול 0.08 למוצר של נאס"א, והצליחה להפריד תאי סערה בודדים במקום לטשטש אותם. בטייפון שנשאן ביפן, באוגוסט 2024, היא שחזרה את הגשם הכבד שהתרכז ברבע הצפון-מזרחי של הסופה.

עכשיו להסתייגות על "כל 15 דקות". זו רמת הפירוט של הנתונים, לא קצב העדכון. הגרסה החיה של המפות מתעדכנת רק אחת לשש שעות, וההשהיה מרגע שהגשם ירד ועד שהוא מופיע במפה נעה בין שעתיים לשמונה שעות, בממוצע 4.9. החישוב עצמו מהיר: כשלוש שניות על שבב ייעודי לבינה מלאכותית, לארבע מפות עולמיות. את האיחור קובעים זמני הפרסום של התחזיות האירופיות, שמהן המערכת נשענת.

לכן גוגל עצמה מדגישה שמדובר במערך ניסיוני, שאינו התרעה רשמית ושאסור להסתמך עליו כמקור יחיד. יש גם חולשות מוצהרות. באזורי הרים גבוהים, כמו הרי הרוקי והאלפים, מוצרים אחרים טובים ממנו לעיתים. מעל קו רוחב 67, כלומר באזורים הצפוניים הקרובים לקוטב, ההערכות הן הארכה של מה שנלמד למקום שלא נצפה. ומעל האוקיינוסים אין אימות ישיר, אף שהמחברים מצפים שהמערכת תתפקד היטב גם שם.

ובכל זאת כבר יש שימוש מעשי. רכיב הגשם של וות'רנקסט 3, מודל תחזית מזג האוויר של גוגל, אומן על הנתונים האלה, והציג בטווח של שש שעות שגיאה נמוכה בכ-15% מזו של רכיב שאומן על המוצר של נאס"א. אלכסנדר מטבינקו מרינבואו וות'ר, חברת תחזיות שעובדת עם נתוני לוויין בזמן אמת, כתב שיבדוק אם הארכיון יעזור לזהות גשם באזורים עם כיסוי מכ"ם דל. אלה עדיין נתונים של מפתחי המערכת, והשאלה היא אם יחזיקו גם מחוץ למבחנים שלהם.

סופת רעמים עם ברקים וגשם כבד מעל כפר אבן קטן ושדות ירוקים בעמק כפרי
עוצמת הטבע בפעולה: סערת גשם כבדה שוטפת את העמק הכפרי. זיהוי מוקדם של מערכות גשם חזקות חיוני להיערכות נכונה, מניעת הצפות ושמירה על בטיחות התושבים והתשתיות.

מה דעתך על הכתבה?

תגובות

התגובה תיבדק ותפורסם לאחר אישור מנהלי האתר.

היו הראשונים להגיב!