מכונות ההצבעה נפרצו תוך שעה וחצי והעולם חוזר לנייר
לאס וגאס, יולי 2017. בכנס «דף קון», מהגדולים שבכנסי ההאקרים, כלומר אנשי מחשבים שמתמחים בפריצה למערכות, התאספו כ-25,000 משתתפים. בפינת האולם הוצבו 25 מכונות הצבעה שנקנו בשוק העודפים, וכמעט כולן עדיין אושרו לשימוש בבחירות בארצות הברית, לפחות במחוז אחד. המכונה הראשונה נפרצה תוך 90 דקות מפתיחת הדלתות, ועד סוף הסופ״ש נפרץ כל פריט באולם. את זה עשו אנשים בלי ניסיון קודם, בלי גישה לתוכנה הפנימית של המכונות ובלי כלים מיוחדים.
מאט בלייז, מרצה לאבטחת מחשבים באוניברסיטת פנסילבניה ואחד ממארגני האירוע, לא הופתע. כבר ב-2007 עמד בראש צוותים שבדקו מערכות הצבעה אלקטרונית עבור קליפורניה ואוהיו, עם גישה מלאה לחומרה ולתוכנה שלהן, ומצאו פרצות חמורות כמעט בכל רכיב. לרוב, אדם אחד, מצביע רגיל או עובד קלפי, יכול היה לשנות ספירות, להכניס תוכנה זדונית או למחוק את יומן הפעולות של המכונה. בעדותו בבית הנבחרים האמריקאי כינה את תוצאות הכנס ״מדאיגות אך גם בלתי מפתיעות״.
בדוח שסיכם את הכנס ב-2019 הופיעו פרטים כמעט מביכים. הקוד הסודי של מכונה אחת היה 1111. את הסיסמה של מכונה אחרת, עם שם המשתמש ״מנהל מערכת״ והסיסמה ״אופנה״, מצאו המשתתפים בחיפוש פשוט בגוגל. הברגים ״המאובטחים״ של מכונה שלישית נפתחו בערכת ראשי מברגים שעלתה פחות מ-28 דולר, וקבוצת סטודנטים אפילו שיחקה משחק מחשב על מכונת הצבעה.
ובכל זאת אפשר לשאול: אם הפריצה כל כך קלה, למה לא שמענו על בחירות שנגנבו? בלייז השיב: ״אין לנו נחמה בכך שתקיפות כאלה טרם התגלו באופן נרחב. במקרה הטוב, זה רק מפני שעדיין לא נעשו ניסיונות רציניים. זה רק עניין של זמן.״ במילים פשוטות: העובדה שאיש לא נתפס אינה הוכחה שהמכונות מוגנות.
למה העולם חוזר לפתק הנייר
איך הגענו לכאן? בבחירות 2000 בארצות הברית התברר שההכרעה בין אל גור לג׳ורג׳ בוש תלויה בפיסות נייר זעירות, שנקראו ״צ׳אדים״, שנותרו מחוברות למחצה לכרטיסי ההצבעה המנוקבים. פקידי בחירות בפלורידה בחנו אותן שבועות ארוכים וניסו להבין מה התכוון הבוחר. כדי שזה לא יחזור, הקצתה הממשלה הפדרלית 3 מיליארד דולר, ומדינות רבות קנו בכסף הזה מכונות עם מסך מגע ששומרות את הקולות בזיכרון, בלי שום פתק נייר. האירוניה הייתה שצעד שנועד לחזק את אמון הציבור הצמיח ספקות חדשים.
המספרים מדברים בעד עצמם. ב-2006 כ-31% מהבוחרים הרשומים הצביעו בלי עקבות נייר, ב-2016 כ-22%, ב-2020 פחות מ-9%, ובבחירות 2022 צפוי כ-5%. היום כמעט 70% מצביעים על פתק שסומן ביד. ג׳ורג׳יה החליפה את מכונותיה זמן קצר לפני 2020, וכשהקמפיין של טראמפ טען לזיופים, נשאר דבר אחד שמשכנע באמת: הפתקים נספרו ידנית, וביידן אכן ניצח שם. דרק טיזלר מהמרכז לצדק על שם ברנן הסביר שאם משהו משתבש, צריך להיות מסוגלים לזהות זאת ולתקן, ״ושם ראינו יותר ויותר את המעבר חזרה לנייר״.
גם אירופה איבדה סבלנות. אירלנד השקיעה 51 מיליון יורו בתוכנית למכונות הצבעה עם מסך מגע, אך זנחה אותה בסופו של דבר. בהולנד שודר ב-2006 סרטון שהראה פריצה למכונות של יצרנית ההצבעה ׳נדאפ׳ בחמש דקות בלבד, והמדינה אסרה את השימוש בהן. ובגרמניה פסק בית המשפט לחוקה שהצבעה אלקטרונית אינה חוקתית וסותרת את חוקי היסוד של המדינה, כי אי אפשר לצפות מאזרח ממוצע להבין איך קולו נרשם ונספר.
הנימוק הגרמני מגיע לשורש העניין. בחירות מחזיקות רק כשכולם, גם המפסידים, מקבלים את התוצאה. פתק שאפשר להחזיק ביד, לפתוח מול עדים ולספור שוב הוא דבר שכל אדם מבין. תוכנה בתוך מכונה סגורה אינה כזאת: את מה שקורה בתוכה אפשר רק להאמין, ואמונה כזאת קשה לבנות אחרי שמכונות נפרצו מול המצלמות.
ישראל מול אסטוניה: מי צודקת?
ישראל נמצאת בקצה השמרני של הסקאלה: הצבעה וספירה ידניות לגמרי, בלי שינוי מהותי במשך עשרות שנים. אורלי עדס, שכיהנה שנים רבות כמנכ״לית ועדת הבחירות המרכזית, מספרת על בחירות אפריל 2019. לנפתלי בנט חסרו קולות מעטים יחסית כדי לעבור את אחוז החסימה, הרף המינימלי להיכנס לכנסת, והוא ביקש לבדוק קלפיות. לדבריה, השקים נפתחו, הפתקים נספרו אחד-אחד ולא נמצא דבר חריג. לטענתה, אילו ההצבעה הייתה ממוחשבת, לא הייתה דרך להוכיח את התוצאה, ולכן גם לא דרך לבנות אמון במערכת.
הדוגמה ההפוכה היא אסטוניה, שמאפשרת להצביע דרך האינטרנט מ-2005. בבחירות 2023 כמחצית מהבוחרים השתמשו באפשרות הזאת. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת מישיגן צפתה בבחירות המקומיות ב-2013, שחזרה את המערכת במעבדה ופרסמה מסקנות ב-2014. לדבריהם, נהלי האבטחה של העובדים היו רשלניים: הקלדת סיסמאות מול המצלמה, סיסמת הרשת האלחוטית שנחשפה לעין, והעברת נתונים בכונן נייד למחשב שחובר לאינטרנט. החוקרים המליצו להפסיק להשתמש במערכת, והרשויות דחו את הביקורת וטענו שהיא אמינה ובטוחה.
ומה חושבים האזרחים? מחקר קטן מאוניברסיטת טאלין מצא שרוב המשתתפים סומכים על המערכת מתוך הרגל, והשוו אותה להעברת כספים בבנק. מיעוט ספקן טען שבהצבעה בפתק נייר צריך קבוצה גדולה כדי לזייף, ואילו כאן אפשר להשפיע על מעגל קטן בהרבה. החוקרים עצמם מדגישים שתוצאות המחקר אינן מעידות שהמערכת האסטונית אמינה.
גם הנייר אינו תרופת פלא. בלייז מזהיר שנייר הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק, וצריך לצרף אליו ביקורת אקראית. המשמעות: בני אדם סופרים ידנית מדגם אקראי של פתקים ומשווים אותו לספירת המכונה. אם התוצאות תואמות, אפשר לסמוך על הספירה, ואם לא, בודקים לעומק. כך אפשר לגלות טעות או תרמית בלי לספור מחדש כל פתק בכל קלפי.
גם בישראל התהליך הידני אינו חף מתקלות. דוחות מבקר המדינה על הבחירות המקומיות הצביעו על ליקויים, כגון סימון ידני של קליטת הקלפיות ופרוטוקולים שנלקחו הביתה בחלק מהרשויות שנבדקו. לפי עדס, אם יהיה מחשוב, הוא יתמקד ב״בק-אופיס״, המשרד שמאחורי הקלפי. מת׳יו וייל ממכון מדיניות אמריקאי מסכם שהכול פשרה בין שלושה דברים: מספר הטעויות, היכולת לבקר ומהירות הספירה. ולכן השאלה האמיתית אינה אם להשתמש במחשב, אלא כמה מהאמון אנחנו מוכנים להפקיד בו.
כנראה שלא הרבה. עדיין.
תגובות
היו הראשונים להגיב!