ים חלבי: התופעה המסתורית שהפכה את האוקיינוס לזוהר מהחלל
בלילה אחד של יוני 1854, במים שמדרום לאי ג'אווה שבאינדונזיה, עמד קפטן וורנר קינגמן על סיפון האונייה האמריקאית "כוכב נופל" ולא האמין למראה עיניו. ביומן הספינה רשם: "כל מראה האוקיינוס היה כמישור מכוסה שלג. בקושי היה ענן בשמיים, ובכל זאת השמיים נראו שחורים כאילו סערה משתוללת." הים נראה לו כזרחן, הכוכבים כאילו כבו, והוא חש שכל הטבע מתכונן ל"שרפה הגדולה האחרונה". העולם התהפך: מעלה חושך, מתחת אור.
מה ראה קינגמן? היום קוראים לתופעה הזאת "ים חלבי": זוהר לבנבן, אחיד ויציב, שנפרש בלילה חשוך על פני אלפי קילומטרים רבועים של אוקיינוס. הסיבה היא הארה ביולוגית, כלומר אור שיצורים חיים מפיקים בעצמם. את הגרסה הרגילה של הזוהר בים אפשר לפגוש בחופים: אצות זעירות מהבהבות בכחול כשגל נשבר או כשספינה חולפת, ואז כבות אחרי כעשירית שנייה. הים החלבי הפוך לגמרי. הוא דולק בלי שום גירוי, שעות, ימים ואפילו שבועות.
התיאורים חוזרים על עצמם בעקביות מפתיעה. ב־1864 סיפר קפטן רפאל סמס, מאוניית המלחמה "אלבמה" של מדינות הדרום בארצות הברית, שהם עברו "ממים כחולים עמוקים לכתם מים לבן עד שהבהיל אותי, כמו שרטון". ב־25 בינואר 1995 דיווחה הספינה הבריטית "לימה", כ־280 ק״מ מזרחית לחוף סומליה, שהיא שטה "מעל שדה שלג או גולשת מעל עננים". גלי החרטום שלה נראו שחורים.
חיידקים זוהרים ואור ביולוגי בים
הדגימה היחידה של ים חלבי נאספה בשנת 1985, ובמקרה. צוות של הצי האמריקאי, על סיפון ספינת מחקר, נתקל בים הערבי, ממזרח לאי סוקוטרה, ב"תצוגה" שהשתרעה "מאופק לאופק בכל הכיוונים". במים נמצא חיידק זוהר מסוג "ויבריו הארווי", שהתיישב על אצות קטנות. ומאז? לא נדגם אף ים חלבי נוסף. לא בכל מאות שנות התיעוד. וזה אומר שכמעט כל מה שאנחנו יודעים מגיע מדגימה אחת.
איך חיידקים זעירים מדליקים ים שלם? התשובה טמונה ב"חישת מניין". כל חיידק מפריש למים חומר כימי שמשמש כמו הודעה. כשהחיידק לבדו, ההודעה מתדללת ונעלמת. כשהם צפופים, ההודעה מצטברת עד שכולם קולטים אותה בבת אחת, והאור נדלק. פרופסור אמריקאי שגילה את התופעה בשנות ה־60 העריך שנדרשים כ־10 מיליון חיידקים בכל מיליליטר, שהוא פחות מכפית קטנה. והחיידקים האלה מתרבים במהירות רבה.
ולמה בכלל לזהור? ההשערה היא שהאור מושך דגים, כי מעי הדג הוא בית נוח לחיידקים. חוקר ימי אמר שעבור החיידקים, "פנים הקיבה של דג הוא סביבה נוחה". סטודנט למחקר שעוסק באטמוספירה מנסח את התעלומה, שעדיין לא נפתרה עד הסוף, בשאלה אחת: איך גורמים לכמה מהיצורים הקטנים ביותר על פני כדור הארץ לפעול יחד בקנה מידה עצום כל כך?
לוויין צד את הים הזוהר
חוקר אטמוספירה בשם סטיבן מילר רודף אחרי הים החלבי כבר עשרות שנים. ב־2005 איתר בארכיוני לוויין ישנים את אירוע "לימה": כתם זוהר בצורת פסיק, בשטח של כ־15,400 קמ״ר. איכות התמונה הייתה גרועה. ואז הגיע חיישן חדש, "יום/לילה", שהותקן על לוויינים של הסוכנות האמריקאית לאוקיינוסים ולאטמוספירה. הוא קולט אור חלש פי 10,000 מאור הירח. אבל איך מבדילים בין ים זוהר לבין הירח והעננים, שכולם מתחזים לו? שנים של חיפוש לא הניבו דבר.
בינואר 2018 זיהה חוקר מאוניברסיטת ויסקונסין־מדיסון אות בשני לוויינים באותו מקום, מול חופי סומליה. מילר הציע לבדוק גם את הלילות הסמוכים, ולמחרת נכתב: "וואו… נראה שיש לנו משהו! תראו, מאפיין יציב לאורך כמה לילות!" בנתונים של השנים 2012 עד 2021 נמצאו 12 אירועים. הגדול שבהם התגלה ב־25 ביולי 2019 מדרום לג'אווה: כ־100,000 קמ״רם, בערך שטחה של איסלנד, הוא נראה במשך שני מחזורי ירח, בין שתי מערבולות ימיות חמות, ובשיאו התקרב לחוף ג'אווה עד כ־25 ק״מ.
ואז הגיע האישור מהשטח. הייתה זו הצוללת… לא, היאכטה "גנשה", בפיקודו של הקפטן יוהאן למנס ושישה אנשי צוות. בלילה של 2 באוגוסט 2019, בתשע בערב בקירוב, היא נכנסה לים לבן. ביומן נרשם: "גל החרטום שחור! זה נותן תחושה של הפלגה על שלג!" דלי מים מהים הכיל נקודות זוהר, ואלה כבו כשערבלו אותו. המסלול שלהם התברר כקצה הדרומי של הכתם, וכ־200 ק״מ צפונה הקרינה הייתה חזקה פי ארבעה עד חמישה. מילר מעולם לא ראה ים חלבי, וחלומו הוא "לצלול לתוך ים חלבי ולראות אם הוא עדיין זוהר מתחת לפני השטח".
תגובות
היו הראשונים להגיב!