ים החול של נמיב: מסע בין דיונות אדומות לאוקיינוס
המסע לסוסוסבליי מתחיל עוד לפני הזריחה, כשבית המלון המדברי עדיין שקוע בחשכה. מי שרוצה להגיע ראשון לשער יוצא לדרך מוקדם, וכותב בלוג טיולים שתיעד את הביקור עשה זאת בדיוק כך. אלא שסוסוסבליי הוא אחד המקומות המפורסמים והמצולמים ביותר בנמיביה, ולכן השקט המדברי שהובטח לכם עלול להתברר כמוגבל.
היעד הוא ים החול של נמיב, בדרום-מערב נמיביה. בשנת 2013 הכריז עליו אונסק"ו, ארגון של האו"ם שמסמן אתרים החשובים לכל האנושות, כאתר מורשת עולמית. שטחו כ-30,800 קמ"ר, כמעט פי אחד וחצי משטחה של מדינת ישראל. תארו לכם שאתם מטיילים בכל הארץ מדן ועד אילת, ובכל מקום שאתם מביטים בו יש רק גלים של חול: מכל שישה ק״מ, חמישה הם דיונות. כל זה שוכן בתוך פארק לאומי ענק, בשטח של כ-49,800 קמ"ר.
בלב האזור שוכן סוסוסבליי: מישור לבן ובוהק של מלח וחרסית, כמו צלחת ענקית שהונחה בין הדיונות. שמו פירושו בערך "ביצה של מבוי סתום", כי הדיונות חוסמות את נהר הצאוצ'אב ואינן נותנות לו להמשיך. ברוב השנים המישור יבש וסדוק, ורק בשנים של גשמים כבדים במיוחד הוא מתמלא במים. נכנסים משער סזריאם, ונוסעים 60 ק"מ בכביש סלול. את חמשת הקילומטרים האחרונים, בחול רך שבולע גלגלים, עוברים ברכב שטח עם הנעה לארבעה גלגלים, או בהסעה של הפארק.
דיונות אדומות, "אבא גדול" ודדוולי העתיקה
הצבע הוא החתימה של ים החול. שכבה של חלודה מצפה את גרגרי החול, והדיונות משנות את גווניהן בין צהוב, כתום ואדום עז, לפי השעה ביום והאור של הזריחה והשקיעה. כמו בד שנצבע מחדש בכל שעה. האוויר היבש כמעט נקי מאבק, ולכן הצבעים והצללים חדים במיוחד, כאילו מישהו חתך אותם במספריים.
גם הגובה מעורר יראה. בדרום המדבר יש דיונות שמגיעות לכ-300 מטר. "אבא גדול", הדיונה הגבוהה באזור סוסוסבליי, מתנשאת לכ-325 מטר, זה גובה של בניין בן כמאה קומות, וכל הבניין הזה עשוי חול. רבות מהדיונות הן "דיונות כוכב": הרוח מגיעה אליהן מכל הכיוונים, והן פורשות מהפסגה זרועות רבות, כמו כוכב. הטיפוס על "אבא גדול" אורך בין שעה לשעתיים, והחול הרופף מחליק מתחת לרגליים: צעד קדימה, חצי צעד אחורה. רבים מטפסים יחפים. ומה עם הירידה? רצים וקופצים במורד הפנים התלולות, ובתוך דקות מגיעים לקרקעית.
שם מחכה דדוולי, "ביצה מתה": מישור חרסית לבן וסדוק, ובו שלדים שחורים של עצי שיטה. לפי ההערכה, העצים מתו לפני כ-900 שנה, בימי הראשונים, אחרי שהנהר שינה את מסלולו והמים נעלמו. הם לא התפרקו, כי האוויר יבש מדי, וכך הם עומדים שם מאות שנים, כמו ציור בפחם על קנבס לבן. התוצאה: ארבעה פסי צבע חדים, שחור, לבן, אדום וכחול, בלי שום מעבר הדרגתי.
ולפני שנכנסים לדיונות, שווה לעצור ליד שער סזריאם, בכניסה לאזור. שם מסתתר קניון צר בעומק 30 מטר, כמו סדק עמוק באדמה.
ערפל, חיים ושמירה על מדבר נמיב
בחוף האטלנטי של המדבר כמעט לא יורד גשם. בעיר החוף וולוויס ביי נמדדים בממוצע 13.5 מ"מ בשנה בלבד, כמות שבארץ יכולה לרדת ביום גשום אחד. ובכל זאת, באזורי החוף יש יותר מ-180 ימי ערפל סמיך בשנה, חצי שנה של ענן שנשכב על הקרקע. הערפל נוצר כשזרם מים קרים באוקיינוס פוגש אוויר חם. בין הים לדיונות משתרעת רצועה של תלוליות חול נמוכות, בגובה של כשני מטרים. לאורך חוף השלדים פזורות ספינות טרופות, והן מעידות על קשיותו של החוף הזה.
הערפל הוא גם מקור המים של היצורים החיים בים החול, והם נושאים עדות לחכמת הבורא. חיפושית קטנה נעמדת על ראשה מול הרוח, וטיפות הערפל מתעבות על גבה ונוזלות אל פיה, כמו שתיה מברז שנפתח מעצמו. צמח המלון נארה משלח שורש באורך של עד 40 מטר, כמו חבל ארוך שנשלח אל המעמקים, ולוכד חול סביבו. חפרפרת הזהב, חיה קטנה ועיוורת, "שוחה" מתחת לחול כמו דג בים, ורק בשנות ה-50 של המאה הקודמת הבחינו בקיומה. עפרוני הדיונות, ציפור קטנה, כלל אינו שותה מים. גוף של האו"ם שעוקב אחר הטבע מדווח על כ-300 מיני בעלי חיים באתר, מחציתם חיים רק שם ולא בשום מקום אחר בעולם. מה רבו מעשיך ה'.
מי שומר על כל זה? צוות של 28 איש בלבד, פחות מכיתה אחת של תלמידים, בשטח שתואר כ"בגודל בלגיה". התקציב השנתי הוא כ-850,000 דולר, בערך מחיר דירה אחת בארץ, והוא "יציב אך בקושי מספיק". האיומים על ים החול הם תיירות, כרייה, אספקת מים, וחיות וצמחים שהגיעו ממקומות אחרים ופוגעים בטבע המקומי. ב-2012 הממשלה הפסיקה כל חיפוש מינרלים. בפארק נהוגים כללים נוקשים: כניסה רק בשעות הפתיחה, רישום כל מבקר, איסור על רחפנים וקנסות על המפרים. ים של חול שעומד כאן מאות שנים, וכל כך הרבה חיים שתלויים בטיפות ערפל: מי יודע אם נדע לשמור עליו כראוי?
תגובות
היו הראשונים להגיב!