וויטייר: העיר באלסקה שכל תושביה חיים בבניין אחד
כשהרוח נושבת בעוצמה והשלג מצטבר לגובה של כמה מטרים, קבוצת תושבים פשוט יורדת במעלית, חוצה מסדרון קצר, ומגיעה היישר לחנות המכולת השכונתית. זה לא סיפור על קומה בבניין מגורים רגיל, אלא על כל מה שהעיר וויטייר שבאלסקה צריכה כדי לתפקד. לפי הספירה האחרונה, כ-270 תושבים חולקים ממש קורת גג אחת: בניין יחיד בן 14 קומות, בעיירת נמל קטנה שנמצאת על גדות מפרץ מוקף הרים וקרחונים, כשעת נסיעה בלבד מהעיר הגדולה אנקורג'.
הבניין נקרא היום מגדלי בגיץ', אבל בעבר נשא שם צנוע יותר, בניין הודג'. חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית בנה אותו בין השנים 1953 ל-1957 כדי שישמש כמפקדה, בתקופה שבה וויטייר הייתה בסיס חשוב לצבא האמריקאי. כשהצבא עזב בתחילת שנות ה-60, הבניין נשאר למי שהחליטו להישאר בעיירה הקטנה והמבודדת. בשנת 1972 שונה שמו לזכר ניק בגיץ', חבר קונגרס מאלסקה שנעלם בטיסה ולא נמצא מעולם. הזהות בין הבניין לעיירה עמוקה כל כך, שהמבנה מופיע על החותם הרשמי של וויטייר.
אז מה יש בתוך המגדל הזה? יש בו 196 דירות, אבל העיקר הוא כל מה שדרוש כדי לנהל חיים שלמים בלי לצאת החוצה בכלל: חנות מכולת קטנה בשם קוזי קורנר, סניף דואר, תחנת משטרה, מרפאה, מכבסה ואפילו בית תפילה במרתף. מנהרה תת-קרקעית מחברת בין הבניין לבית הספר שממול, כך שהילדים לא צריכים לדרוך על שלג בדרכם לשיעורים. מורה מקומית בשם אריקה תיארה זאת בפשטות: "הם לא הולכים לבית הספר, הם קופצים לשם. זה לוקח חמש דקות בקושי, תלוי כמובן במעליות". גם בעל חנות המכולת מבלה חלק גדול מזמנו מאחורי הקופה, וממשיך להפעיל את המקום הקטן ששכניו סומכים עליו יום-יום.
חיים בצל המנהרה הבודדת
הדרך היחידה להגיע לוויטייר ברכב עוברת דרך מנהרה אחת שאורכה כארבעה ק״מ, חוצה הר שלם ונחשבת לארוכה מסוגה בצפון אמריקה. מכוניות עוברות בה רק פעם בשעה בכל כיוון, ובלילה היא נסגרת לגמרי, בסביבות 22:45 בחורף או 23:15 בקיץ. מי שמאחר את המעבר האחרון נשאר תקוע מחוץ לעיירה עד הבוקר, ולא פעם זה קורה למי שיצא לבלות באנקורג', העיר הגדולה הקרובה ביותר. הפתרון היחיד במקרה כזה: לישון ברכב.
יש הטוענים שחלק מהתושבים אף מחזיקים חולצות עם כיתוב הומוריסטי, "אסיר של וויטייר", משחק מילים על שם העיירה באנגלית. מזג האוויר לא מקל: החורפים ארוכים וקשים, עם רוחות חזקות, שלג רב וקור עז. ההרים הגבוהים שמסביב חוסמים את השמש בחודשי החורף, מה שמעצים את תחושת הבידוד עוד יותר.
תושבים מספרים שהם נוהגים להיערך מראש לימים שבהם הנסיעה במנהרה עלולה להיות מסוכנת או בלתי אפשרית, ודואגים למלאי מזון בבית כדי לצמצם את התלות בנסיעה החוצה. דווקא הקושי הזה יוצר קרבה בלתי רגילה בין השכנים. המורה שהוזכרה קודם מספרת שהיחסים בינה לבין התלמידים הופכים לעיתים לקרובים כמו במשפחה, והיא מקפידה לפתוח את הדלת לכל תלמיד שמקיש עליה, בכל שעה שהיא.
לדבריה, החברים, השכנים והעמיתים לעבודה נמצאים ממש בקצה המסדרון, כך שברגע קשה אפשר פשוט לצאת למסדרון או להיכנס למעלית, ותוך דקות למצוא מישהו לשוחח איתו. תושבת ותיקה בבניין, המוכרת לשכנים כדמות מרכזית בקהילה, מגדלת מחוץ למבנה חיות משק בדיר קטן, וטוענת שהחיים הקרובים מדי דורשים, לצד האהבה לשכנים, גם יכולת לאהוב את השקט עם עצמך.
מבסיס צבאי לעיירה יוצאת דופן
הסיפור של וויטייר מתחיל הרבה לפני שהבניין הפך לבית של כולם. במלחמת העולם השנייה זיהה הצבא האמריקאי במקום נמל שאינו קופא לעולם, מוסתר תחת שכבת עננים עבה שהקשתה על גילויו מהאוויר. בשנות ה-50 בנה הצבא שני מגדלים ענקיים: אחד היה בניין הודג', שהפך מאוחר יותר למגדלי בגיץ'. השני, בניין באקנר, נועד לשכן כאלף ומאתיים איש, וכלל אולם באולינג ומאפייה משלו. הצבא עזב בתחילת שנות ה-60, וכאן מתחילה ההפרדה בין שני המבנים.
בשנת 1964 פקדה את אלסקה רעידת אדמה חזקה מאוד, אחת החזקות שנמדדו אי פעם באזור, ווויטייר נפגעה ממנה קשה. הרעידה גרמה לגלי צונאמי גבוהים שהכו בעיירה, וגבו את חייהם של כמה תושבים. שני הבניינים הגדולים שרדו את הרעש כמעט בלי נזק, עדות לכך שנבנו בצורה חזקה מאוד.
אבל בעוד מגדלי בגיץ' המשיך לשמש דיירים, בניין באקנר נותר עומד ריק ונגוע בחומר מסוכן, וההריסה שלו התבררה כיקרה ומסוכנת מכדי לבצע. כיום הוא הפך לאתר משיכה עבור סקרנים המבקשים להציץ לעבר שנשכח, אף שהרשויות מזהירות מכניסה אליו. האם וויטייר היא מקרה יחיד בעולם? לא בהכרח, מתחמים גדולים המרכזים בתוכם שירותים רבים קיימים גם במקומות אחרים ברחבי העולם.
אבל וויטייר נותרת דוגמה נדירה לכך שעיר שלמה, עם תושביה ומוסדותיה, מתקיימת בתוך קירות אחדים בלבד. תושב בשם טרי תיאר זאת כך: "אנשים רבים לא נשארים כאן כי הם חושבים שזה מרגיש כמו בית סוהר. אני פשוט צוחק ואומר לכולם, כולנו חיים באותו בית, רק שיש לנו חדרי שינה נפרדים". ובכל זאת, מדי קיץ מגיעים לעיירה הקטנה הזו מבקרים רבים המשוטטים בין הקרחונים והמפרצים הסובבים אותה, ולא מעטים מהם נדהמים לגלות שעיר שלמה מתחבאת כאן בתוך בניין יחיד.
תגובות
היו הראשונים להגיב!