מפלי אנג'ל: המפל הגבוה בעולם בג'ונגל ונצואלה
שנת 1937. טייס אמריקאי בשם ג'ימי אנג'ל, מחפש זהב מהאוויר, מעל הרי סלע ענקיים בדרום ונצואלה. פתאום המנוע נתקע. המטוס נאלץ לנחות נחיתת חירום על ראש הר שטוח בשם אויאן טפוי. אנג'ל ואשתו נאלצים לרדת מההר ברגל, מסע שנמשך 11 ימים דרך שטח כמעט בלתי עביר. כך, בעצם במקרה, נודע לעולם המערבי על אחד המראות המרשימים ביותר שקיימים בטבע.
התושבים המקומיים הכירו את המקום הרבה לפני שמישהו אחר בכלל שמע עליו. בני שבט הפמון, הילידים שחיים באזור כבר אלפי שנים, קראו למפל "קרפקופאי מרו", כלומר "מפל המקום העמוק ביותר". ובכל זאת, השם שנדבק אליו באנגלית הוא מפלי אנג'ל, על שם הטייס שנתקע שם. בספרדית קוראים לו סלטו אנחל.
ולמה דווקא "סלטו" ולא "קטרטה", המילה הרגילה למפל בספרדית? כי מה שקורה שם הוא לא זרימה רגילה של נהר במורד צוק. המים עוזבים את קצה ההר במהירות מלאה ונופלים דרך אוויר פתוח למרחק של כמעט קילומטר, כן, קילומטר שלם באוויר, בלי לגעת בכלום, לפני שהם נוגעים שוב בקרקע. זו לא ירידה מתונה. זו, פשוטו כמשמעו, קפיצה.
אויאן טפוי
המפל יורד מקצה טפוי בשם אויאן, טפויים הם מה שמכונה הרי שולחן, הרים שטוחי-פסגה בעלי דפנות כמעט אנכיות, העשויים אבן חול. אויאן טפוי עצמו הוא הגדול מבין כל הטפויים, זה עיר שלמה שיושבת על ראש הר בודד, 667 קמ״ר, זה כמעט בגודל של כל סינגפור או לסבר יותר את האוזן, מעל 5 פעמים את העיר ירושלים כולה.
הגובה הכולל של הנפילה עומד על 979 מטרים, כמעט קילומטר שלם. תחילה יורדים המים ברצף אחד של 807 מטרים, ולאחר עצירה קצרה על מדף סלע, נפילה נוספת של 172 מטרים. זה פי שלוש מגובה מגדל אייפל בפריז, קשה בכלל לתפוס נפילה כזאת בלי לעמוד שם, ממש מול הסלע.
בגלל שההר מבודד לגמרי מהסביבה, גדלים שם צמחים מיוחדים שלא נמצאים בשום מקום אחר בעולם, כולל סוגים של סחלבים וצמחים טורפים, הפמון, שחיים בסביבת ההר כבר דורות רבים, מייחסים להר הזה חשיבות מיוחדת במסורת המקומית שלהם, שמלווה אותם שנים רבות מדור לדור.
המסע המפרך אל המפל
איך בכלל מגיעים למקום כזה? אין שום כביש. הדרך היחידה מתחילה בטיסה פנימית קצרה מקראקס, בירת ונצואלה, או מסיודד בוליבר, אל כפר קטן בשם קנאימה. שדה התעופה שם מורכב משתי בקתות קש בלבד, אחת ליציאה, אחת לנחיתה. אין מסוע מזוודות, אין כלום. המזוודות פשוט נשלחות ישר למקום האירוח. המבקרים לנים במחנה שיושב על שלוחת סלע מול לגונה שאליה נשפכים כמה מפלים נוספים. ועוד לפני שהגיעו למפל המרכזי, כבר עוברים ליד מפלים אחרים שבכל מדינה אחרת היו נחשבים לאטרקציה הראשית. כאן, לפי מה שסיפרו מבקרים, הם כמעט שגרתיים.
המסע האמיתי אל המפל נמשך יומיים שלמים. הוא מתחיל בסירת קאנו ממונע על נהר קאראו, שמימיו צבועים בגוון חום-ענברי טבעי. הצבע הזה מגיע מעלים וצמחים של הג'ונגל שנרקבים במים במשך שנים ומשחררים לתוכם חומר טבעי שצובע אותם. זה לא זיהום, רק תופעה טבעית. באי בשם מאיופה, הזרם חזק מכדי לשוט איתו בבטחה, ולכן יורדים ומטיילים ברגל כ-45 דקות, בזמן שהמדריכים מנווטים את הסירה סביב האזור המסוכן. תהליך כזה, מעקף יבשתי סביב מכשול בנהר, חוזר על עצמו כמה פעמים במשך היום.
לאחר ארוחת צהריים ליד נהר צ'ורון, שמימיו מגיעים ישר מפסגת הטפוי, מתחיל טרק של כשעתיים, בוצי, מלא שורשים, סלעי ותלול במקומות. מי שמגיע בעונה הנכונה, כשמפלס המים מאפשר זאת, יכול לרדת עד לבריכה ממש בבסיס המפל. "המים קרים, מגיעים ישר מפסגת ההר, והערפל מהמפל תלוי באוויר כה סמיך שנרטבים למחצה עוד לפני שנכנסים למים", סיפר אחד המבקרים שהגיעו לשם. הלילה עובר במחנה ערסלים ליד בסיס המפל, וכבר למחרת בצהריים חוזרים בסירה בחזרה, עם זיכרון של מקום שכמעט אין כמותו.
קשה שלא להתרגש כשחושבים על זה: הר שקם משכבות סלע שנערמו זו על גבי זו במשך דורות ודורות, ועליו מים שנופלים בדיוק במקום הנכון כדי ליצור את המראה המדהים הזה, ממש כמו יצירת אמנות ענקית שתוכננה בקפדנות. כשמסתכלים על פלא כזה של הבריאה, קשה שלא לחשוב על החכמה העצומה שהטביע בורא עולם בטבע. תמיד יש עוד פינה נסתרת בעולם שמחכה להתגלות ולהזכיר לנו כמה גדולה הבריאה שסביבנו.
מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ, נֶאְזָר בִּגְבוּרָה (תהילים ס״ה)
תגובות
היו הראשונים להגיב!