המלחמה הנסתרת על כבלי האינטרנט שמתחת לים
בבוקר יום ראשון קר בנובמבר 2024 גילו מהנדסי חברת תקשורת ליטאית שהחיבור הבינלאומי שלהם קרס בפתאומיות. לא תקלת מחשב ולא וירוס. משהו קרה עמוק בקרקעית הים הבלטי: כבל שחיבר בין ליטא לשוודיה נותק. יום למחרת התגלה ניתוק נוסף, בין פינלנד לגרמניה. החשד נפל על ספינת משא סינית בשם "יי פנג 3", שגררה עוגן על פני מאות ק"מ ופשוט קרעה את שני הכבלים בזה אחר זה.
רוב האנשים לא מעלים בדעתם שהדואר האלקטרוני שלהם, שיחת הטלפון עם המשפחה בחוץ לארץ, וגם ההעברה הכספית מהבנק, כלל לא "עפים" באוויר. הרי כולם מדברים על לוויינים ורשתות אלחוטיות, אז איך זה ייתכן? התשובה פשוטה: יותר מ-99% מכל המידע שזורם בין היבשות עובר דרך כבלים דקים שמונחים על קרקעית הים. לוויין רגיל מעביר כמות מידע מצומצמת יחסית, ואילו כבל ים אחד יכול להעביר פי אלף ויותר מידע באותו זמן. כיום קיימות בעולם כ-500 עד 600 מערכות כבלים כאלה, שאורכן הכולל הוא כ-1.4 מיליון ק"מ, מספיק כדי לסובב אותו סביב כל קוטר השמש.
הרעיון עצמו ותיק בהרבה משנדמה. עוד ב-1858 ניסה סוחר אמריקאי בשם סיירוס פילד להניח כבל טלגרף שיחבר בין קנדה לאירלנד. הכבל החזיק מעמד חודש אחד בלבד ואז השתתק לגמרי. רק ב-1866, אחרי כמה כישלונות, הצליחה אונייה בשם "גרייט איסטרן", הגדולה בעולם באותם ימים, להשלים את המשימה, וכך נוצר לראשונה חיבור קבוע בין היבשות, שלא נותק מאז. מה שהתחיל כחוטי נחושת עטופים בשרף עץ הפך במרוצת השנים לחוטי זכוכית דקים כחוט שערה, שמעבירים היום כמויות מידע שאיש בזמנו לא היה מסוגל לדמיין.
גיבורי התיקונים בלב האוקיינוס
באחד עשר במרץ 2011 שהה מהנדס יפני על סיפון אונייה שתפקידה לתקן כבלים, לא הרחק מחופי יפן. הוא סיים זה עתה עבודת תיקון, וכשלפתע התחילה האונייה לרעוד: רעידת אדמה בעוצמה 9.1, מהחזקות שנרשמו אי פעם, פגעה לא הרחק משם. הצוות פינה במהירות את הצוללת המרוחקת של האונייה ויצא למים עמוקים יותר, כדי להתרחק מגל הצונאמי שהיה בדרך. הגל עבר מתחתיהם בלי לפגוע בהם, אבל ביבשה הוא גרם להרס עצום: כ-20,000 בני אדם נספו, והכור הגרעיני בפוקושימה נפגע קשות.
עד הבוקר התברר שמתוך 12 הכבלים שחוצים את האוקיינוס השקט מיפן, 7 נקטעו. בחברת NTT, חברת התקשורת הלאומית של יפן, הבינו מיד שזה פגיעה חמורה ביכולת המדינה לתקשר עם העולם. אפילו חברות מתחרות שיתפו פעולה כדי להחזיר את הקישוריות במהירות האפשרית. התברר שהתקלות נגרמו מ"מפולות ים", גלישות ענק של בוץ וסחף, שזזות במהירות רבה על קרקעית האוקיינוס ופשוט קורעות כל מה שבדרכן.
בסך הכל נדרשו לצוות שבועות ארוכים של עבודה מפרכת כדי לתקן את רוב התקלות. וכמה אוניות תיקון כאלה יש בכל העולם? פחות מ-60, מספר שנשאר קבוע כבר שנים, בעוד הביקוש לכבלים חדשים רק הולך וגדל. השיטה עצמה, כך מספר בכיר בארגון עולמי לתחזוקת כבלים, לא השתנתה במהותה כבר עשרות שנים: האונייה מטילה מכשיר אחיזה ענק שנקרא "גראפל", מרימה איתו את הכבל השבור מקרקעית הים, ומחברת אותו לקטע חדש בעבודת חיבור מדוקדקת, שיכולה להימשך 20 שעות רצופות, עבור חיבור בודד אחד.
המלחמה הסמויה מתחת לגלים
בשנתיים האחרונות הפך הים הבלטי, שבין מדינות סקנדינביה לרוסיה, למוקד חשש ממשי. שר ההגנה הגרמני אמר בעקבות ניתוק שני כבלים בנובמבר 2024: "אף אחד לא מאמין שהכבלים הללו נחתכו בטעות… עלינו להניח שמדובר בחבלה מכוונת". פינלנד אף עצרה מכלית נפט שנחשדה בגרירת עוגן שקרעה כבל חשמל וכבלי אינטרנט יחד, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה עוצרת ספינה מסחרית בגלל נזק לכבל בים. חלק מהספינות המעורבות שייכות למה שמכונה "צי הצללים" הרוסי, כינוי לספינות שרוסיה משתמשת בהן כדי לעקוף סנקציות בינלאומיות ולהמשיך למכור נפט בשוק העולמי חרף ההגבלות שהוטלו עליה.
מעבר לים הבלטי, גם המצר שבין טייוואן לסין הפך לאזור רגיש במיוחד. מאז 2020 דיווחה טייוואן על יותר משלושים תקריות של ניתוק כבלים, חלקן ליד איים מרוחקים שלה. בפברואר 2023 נחתכו שני הכבלים היחידים שחיברו את טייוואן לאיי מטסו הסמוכים, וכ-14,000 תושבים נותרו בלי אינטרנט במשך ימים ארוכים. גורמים שעוקבים אחר הנעשה באזור רואים בכך סוג של "תרגול" לקראת ניתוק רחב יותר, למקרה של עימות צבאי בין סין לטייוואן. מדאיג במיוחד: חוקרים ממוסדות אקדמיים סיניים הגישו בקשות רשמיות לרשום המצאות של מכשירים המיועדים לחיתוך כבלים בקרקעית הים, סימן ליכולת ייעודית שפותחה, גם אם עדיין לא הוכח שנעשה בה שימוש בפועל.
ומה איתנו כאן בישראל? המדינה שלנו תלויה במספר מצומצם יחסית של כבלים המחברים אותה לאירופה ולאמריקה. גורמים במשרד התקשורת מציינים שהעומק הרב של הים התיכון דווקא מקשה על ביצוע חבלה, מכיוון שהיא דורשת יכולת צלילה וחיתוך בעומקים משמעותיים, יכולת ששמורה כיום למעט מאוד גורמים בעולם. השאלה אם הקידמה הדיגיטלית שלנו תלויה בחוט זכוכית דק אחד, מקבלת כל שנה מחדש תשובה, ולעת עתה, בזכות מערך תיקונים עולמי ובזכות כך שיש כמה וכמה מסלולי כבלים חלופיים, זרם המידע הגלובלי ממשיך לזרום כסדרו, גם כשמתחת לגלים משהו מנסה לפעמים לעצור אותו.
תגובות
היו הראשונים להגיב!