העיר מהאגדות שהתגלתה מתחת למפרץ המצרי

דלג לתוכן העמוד

צוללן ששט מעל קרקעית מפרץ אבו קיר, כמה קילומטרים ממזרח לאלכסנדריה שבמצרים, הבחין פתאום בשבר אבן גדול הקבור עמוק בבוץ. מה זה יכול להיות? כשהעלה אותו אל פני המים התברר שמדובר בחלק מפסל מצרי ענק, הצוללנים המשיכו לחפש, ומצאו עוד שישה חלקים מאותו פסל. מסביב לשברים התגלו חורבות של מקדשים עתיקים, שברי כלי חרס, תכשיטי זהב ומטבעות עתיקים.

מה שהתגלה שם בתחילת שנות האלפיים לא היה ממצא בודד, אלא עיר שלמה. שמה תוניס, או בשמה היווני הרקליון. העיר שכנה ליד אחד משפכי נהר הנילוס לים התיכון, ושימשה כנמל מסחר ראשי שדרכו עברו כמעט כל הסחורות שנכנסו למצרים מכיוון הים. מיסים נגבו שם, סחורות נבדקו בקפידה, וספינות רבות עגנו לאורך רשת תעלות שחצתה את העיר, עיר שנבנתה כולה על פני איים וגדות בוץ, מחוברים זה לזה בגשרים ובמעבורות.

במשך קרוב ל-1,200 שנה הייתה תוניס-הרקליון ידועה רק מכתבי היסטוריונים יווניים כמו הרודוטוס וסטרבו, וממספר אגדות עתיקות. אחת מהן מספרת כיצד הגיבור היווני הרקולס דרך שם לראשונה באפריקה. אחרת מספרת כיצד הלנה מספרטה ופריס מטרויה נחתו בשפך הנילוס, ונתפסו שם על ידי שומר המקום ששמו תוניס. רוב החוקרים התייחסו לסיפורים הללו כבדיון גרידא, שאין מאחוריו זכר היסטורי אמיתי. עד שהתברר שמתחת לגלים מסתתרת עיר אמיתית ממש.

מי שהוביל את מבצע האיתור היה ד"ר פרנק גודיו, ארכיאולוג תת-ימי צרפתי ונשיא המכון האירופי לארכיאולוגיה תת-ימית. גודיו וצוותו יצאו במקור לחפש ספינות מלחמה צרפתיות שטבעו במאה ה-18, ובמקום זאת נתקלו בעיר אבודה שלמה. הצוות נעזר בטכנולוגיות סקר מתקדמות שסייעו לאתר שרידים הקבורים מתחת לקרקעית הים ולמשקעים שמעליה. תהליך האיתור נמשך כחמש שנים, בין 1996 ל-2000, במים עכורים שבהם הראות הייתה כמעט אפסית.

לוח האבן שחשף את הסוד

תעלומה ארכיאולוגית ישנה ליוותה את החוקרים במשך שנים: האם תוניס והרקליון הן שתי ערים נפרדות, כפי שרוב ההיסטוריונים סברו עד שנת 2000, או שמא מדובר בעיר אחת ויחידה? הפתרון הגיע דווקא מלוח אבן. במקדש שנחשף באתר נמצאה סטלה, לוח שחור מסלע דמוי גרניט, חרוט בכתב הירוגליפי. על הלוח נחקק צו של המלך נקטנבו הראשון, ששלט במצרים במאה הרביעית לפני הספירה, זמנו של אלכנסדר מוקדון. הצו קבע שיש להציב את הלוח בעיר תוניס, אלא שהלוח עצמו נמצא במקדש שזוהה בעבר כמקדש הרקליון. כך התברר בבת אחת: תוניס והרקליון הן אותה עיר בדיוק, שנודעה פשוט בשני שמות, המצרי והיווני.

סטלה מצרית עתיקה חרוטה, עם דמויות אלים (הורוס ואנוביס) וכתבים הירוגליפיים, במראה שחוק מתחת למים.
לוח אבן מסתורי מהעיר התת-ימית הרקליון-תוניס חושף סודות בני אלפי שנים וכתבים מרהיבים, כפי שהתגלה מתחת למים.

בלב העיר עמד מבנה גדול לצדו ניצבו בנייני מקדשים נוספים שהתפרסמו ומשכו עולי רגל מאזורים נרחבים. לצד המקדשים המצריים הוקמו בעיר גם מקדשים יווניים קטנים יותר. דוגמה בולטת היא מקדש יווני, עדות לכך שקהילה יוונית התגוררה, ככל הנראה, לצד התושבים המצריים המקומיים. הממצא הזה נחשף רק ב-2023.

ומה עוד מצאו שם? כמעט 70 ספינות טבועות, האוסף הגדול ביותר שהתגלה אי פעם מהעולם העתיק במקום אחד. לצדן פסלי ענק בגובה של מעל 5 מטרים, מטבעות זהב, תכשיטים וארונות קבורה טקסיים לבעלי חיים. פסל אחד, של מלכה מבית תלמי, השושלת ההלניסטית ששלטה במצרים לאחר כיבושי אלכסנדר מוקדון, נמצא לא רחוק מפסל בדמות שור, האוחז מגש עם ארבעה כיכרות לחם. פרנק גודיו, הארכיאולוג הימי הצרפתי שהוביל את החפירות, העריך שעד כה נחפרו רק כ-5% משטח העיר כולה. כלומר, רוב הסיפור עדיין קבור מתחת לחול.

כך נבלעה העיר בים

מה גרם לעיר שלמה על רחובותיה ובתיה, להיעלם כליל מתחת לגלים? זו אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו את החוקרים במשך שנים. מחקרים גיאולוגיים שנערכו באזור מצאו שהתשובה אינה אירוע בודד, אלא שילוב של כמה תהליכים אפשריים: שקיעה הדרגתית של הקרקע לאורך זמן, עליית מפלס הים באזור, ולצדם אירוע חד ומהיר יותר שפגע במיוחד באזור העיר עצמה, ולא בכל מפרץ אבו קיר.

שברי ספינות עתיקות ואמפוראות פזורות על קרקעית הים הכחולה של הרקליון-תוניס, מצרים. ארכיאולוגיה תת-ימית מרתקת.
ספינות טרופות ואוצרות שקפאו בזמן: הצצה נדירה אל האוסף העצום שנמצא בעיר האבודה הרקליון-תוניס, שהתעוררה מתחת לגלים.

התהליך המהיר והקטלני יותר מכונה בפי החוקרים 'נזילות קרקע', תופעה שבה קרקע חרסית קשה, לאחר רעידה או הצפה עוצמתית, עשויה להפוך תוך זמן קצר לבוץ סמיך ונוזלי, כך שמבנים כבדים שעמדו עליה שוקעים לתוכה. ככל הנראה, בעקבות הצפת נילוס חריגה בעוצמתה, עבר האי המרכזי של תוניס-הרקליון תהליך כזה בתקופה ההלניסטית והמבנה הענק קרס אל תוך המים. מחקרים ארכיאולוגיים נוספים מצאו עדויות תואמות באתר, כמו שכבת אבן שקעה מעל שרידי ספינה שהייתה קשורה בקרבת המבנה, ונקברה שם עם חלוף הזמן.

יש הערכות לפיהן תושבים מעטים המשיכו להתגורר בשרידי העיר אף בתקופה הרומית, אך במהלך המאות הראשונות לאחר מכן שקעה העיר כולה סופית מתחת לגלים ונותרה שם, סמויה לגמרי מהעין, במשך כ-1,200 שנה. דווקא ההיעלמות המוחלטת היא ששימרה אותה: שכבות החול שכיסו את ההריסות מנעו כל פגיעה חיצונית מלהגיע אליהן. כיום נחפרו רק שברירי אחוזים משטחה, וגודיו עצמו הביע הערכה כי צפויות להידרש עוד שנים רבות של עבודה עד שהעיר תיחשף במלואה. אבל לכל דבר יש רגע.

מה דעתך על הכתבה?

תגובות

התגובה תיבדק ותפורסם לאחר אישור מנהלי האתר.

היו הראשונים להגיב!