סלעי הפומיס הצפים: איים ענקיים נודדים באוקיינוס
ליל 15 באוגוסט 2019. צוות סירת מפרש מסוג "קטמרן" בשם "רואם" שט באוקיינוס השקט, אי שם בין איי טונגה שבדרום האוקיינוס. פתאום, בלב ים, הסירה נעצרת כמעט לחלוטין. מסביב, עד קצה האופק, שכבה סמיכה של אבנים אפורות מכסה את המים. "שכבת גרוטאות עשויה מסלעים בגודל שנע בין שיש לכדור כדורסל, כך שהמים כלל לא היו נראים", כתבו אנשי הצוות בפוסט שפרסמו לאחר מכן. באוויר עמד ריח קלוש אך ברור של גופרית. איש מהם לא ידע אז שמתחת לגלים, במרחק לא רב, התרחשה ימים ספורים קודם לכן פעילות געשית תת-ימית.
מה בעצם הם ראו לנגד עיניהם? התשובה טמונה בסלע קל ומחורר בשם פומיס, הפומיס היא אבן ספוג געשית, חומר הנוצר כאשר לבה בוערת פוגשת מים קרים ומתקררת במהירות רבה, כך שגזים נלכדים בתוכה ויוצרים בה מיליוני חללים זעירים. ד"ר סקוט בריאן, גיאולוג מאוניברסיטת הטכנולוגיה של קווינסלנד שבאוסטרליה, חוקר את התופעה כבר כשני עשורים, ונתן לה הסבר פשוט: "אם חושבים על ההתפרצות כמו בקבוק קוקה קולה שמנערים אותו ומסירים את הפקק, יש את כל הקצף שיוצא. אם מקשיחים את הקצף הזה, זה בעצם מה שהפומיס". התוצאה: סלע כה קל, עד שבמקום לשקוע הוא צף על פני המים.
התופעה הזו אינה נדירה כפי שאפשר לחשוב. מאז שנת 2001 תיעדו חוקרים לפחות 5-6 אירועים משמעותיים של רפסודות פומיס גדולות, בטונגה, בקשת האיים הוולקנית קרמדק שליד ניו זילנד, ובאוקיינוס הדרומי סמוך לאיי סנדוויץ' הדרומיים שבים סקוטיה. חלק מהרפסודות הללו מכסות שטח הגדול פי כמה משטחה של מדינת ישראל כולה. הר געש שקוע, שמתפרץ מתחת לפני הים משגר לפני האוקיינוס איים שלמים העשויים טריליוני רסיסי אבן. זה פלא ממש.
מסע הפומיס: 20,000 ק"מ בים
ב-14 במרץ 1962 גילתה ספינת חיל הים המלכותי הבריטי, אה"מ פרוטקטור, רפסודת אבנים ענקית סמוך לאי ויסוקוי שבדרום האוקיינוס האטלנטי. מקור ההתפרצות אותר בהר געש תת-ימי בשם "שרטון פרוטקטור", שפסגתו מגיעה עד קרוב מאוד לפני המים. מחקר שפורסם ב-2025 בכתב העת Journal of Geophysical Research, בהובלת החוקר אליסטייר ג'יי מונטית' ממכון המחקר הבריטי לחקר אנטארקטיקה, בדק רסיסי פומיס שנאספו מחופי איי פוקלנד ומצא שהרכבם הכימי זהה לזה של רפסודת 1962. במילים פשוטות: האבנים המונחות היום על חופי פוקלנד יצאו לדרכן לפני יותר מ-60 שנה.
כמה זמן לוקח לאבן לחצות אוקיינוס שלם? המרחק שעברו האבנים הללו כמעט בלתי נתפס. באמצעות מודל ממוחשב שיחררו החוקרים 90,000 חלקיקים וירטואליים כדי לדמות את מסלול הרפסודה, וכך גילו שהפומיס לא נסע ישר לפוקלנד. הוא הקיף את כל אנטארקטיקה דרך הזרם הצירקומפולרי, הזרם האוקייני המקיף את היבשת הקפואה, מסע של כ-20,000 ק"מ. תושבי האיים מדווחים שהאבנים מתגלות כיום כמעט על כל חוף, לעתים כגושים גדולים ובולטים לעין.
מקרה מרשים לא פחות התרחש ב-2012. הר הגעש התת-ימי הוואר, הנמצא בעומק העולה על 900 מטרים מתחת לפני המים ליד ניו זילנד, פלט בתוך יום אחד בלבד רפסודה ששטחה עלה על 400 קמ"ר. בתוך זמן קצר היא התפשטה על שטח עצום, הגדול פי כמה משטח מדינת ישראל, וכלל כמות אדירה של חתיכות פומיס נפרדות, ככל הנראה בסדר גודל של טריליונים. חלק מהאבנים הגיעו לחופי ניו זילנד, ואחרות המשיכו עד לשונית המחסום הגדולה שבאוסטרליה.
פומיס: בית חיים ונזק לדייגים
לצד המרחק המדהים, מה שהופך את הרפסודות לשובות לב במיוחד הוא מה שנוסע עליהן. מחקר שפרסמו סקוט בריאן וצוותו ב-2012 בכתב עת מדעי בין-לאומי, שעקב אחר רפסודה שנוצרה בהתפרצות הר הגעש 'הום ריף' בטונגה ב-2006, מצא למעלה מ-80 מיני יצורים שונים על גבי האבנים, חלזונות, ברנקלי אווזה, יצורים דמויי צדפה בעלי צוואר ארוך, אורגניזמים ימיים זעירים החיים במושבות הקרויות בריוזואה, ואף אלמוגים צעירים. הברנקלים והיצורים האחרים מתבססים על גבי האבנים הצפות ומאפשרים ליצורים נוספים להתפתח לצדם.
עובדה זו עוררה תקווה בקרב חוקרי שוניות אלמוגים. ד״ר מרטין יוצלר, מרצה לגיאולוגיה באוניברסיטת טסמניה המתמחה בהרי געש תת-ימיים, התייחס בראיון לרשת NBC לתפקידן האפשרי של רפסודות הפומיס בהעברת אלמוגים למרחקים ארוכים ובסיוע לשיקום שוניות פגועות, כמו שונית המחסום הגדולה. בריאן, מצדו, הצביע על כך שגם אחוז קטן יחסית של אבנים הנושאות אלמוגים עשוי לתרום להתיישבות מחדש משמעותית, אך הזהיר שזה גורם מסייע בלבד ולא בפתרון מלא לבעיית הצטמצמות השוניות.
לצד התועלת האקולוגית, לרפסודות הפומיס יש גם צד אפל. הן עלולות לגרום נזק לדייגים ולחקלאות ימית, למשל באמצעות חסימת נתיבי שיט ונמלי דיג, וכן סיכון לדגים הניזונים בסינון מים, כמו טונה וכריש השמש, העלולים לבלוע בטעות חלקיקי אבן במקום מזון.
תגובות
היו הראשונים להגיב!