הכירו את מונגוליה, המדינה הריקה בעולם: חיי הנוודים בערבה האינסופית
מונגוליה היא מדינה במזרח אסיה, בין רוסיה לסין. הנה כמה נתוני פתיחה שיעזרו לכם להבין מדוע זכתה מונגוליה לתואר המפוקפק, "המדינה הריקה ביותר בעולם".
הגודל של מונגוליה הוא 1,564,116 קמ"ר, כלומר פי 70 ממדינת ישראל, וה-20 בגודלה בעולם. לעומת זאת, במונגוליה חיים רק 3.5 מיליון בני אדם, ד, בישראל יש פי 2.8 יותר אנשים מאשר במונגוליה! בישראל ישנם 450 איש לקמ"ר, בעוד במונגוליה ישנם 2 אנשים לקמ"ר.
אבל כשמעמיקים בנתונים, מתגלה תמונה מפתיעה בהרבה: במונגוליה אמנם חיים 3.5 מיליון אנשים, אולם כמעט מחצית מהם, גרים בעיר אחת! עיר הבירה אולן בטור. המסתובב ברחובותיה של אולן בטור איננו מדמיין כי הוא נמצא במדינה הריקה ביותר בעולם.
אולן בטור היא אחת הערים הצפופות והסואנות בעולם. העומס בכבישים בלתי נסבל, ומדי יום מתרחשות תאונות דרכים. במטרה להקל מהעומס, חוקקה העירייה חוק חריג אשר קובע את הזמנים המותרים לנסיעה ברחובות העיר רק לרכבים בעלי לוחית רישוי מסוימת. לצורך העניין, בימי שני מותר רק לרכבים בעלי לוחית רישוי המסתיימת בספרה 1 או 6 לנסוע. בימי שלישי הנסיעה מותרת רק לרכבים שלוחית הרישוי שלהם מסתיימת ב-2 ו-7 וכן הלאה.
עם זאת, ברגע שבו תצאו מרחובותיה הסואנים של אולן בטור, תגלו תמונה שונה לחלוטין. מרחבים ריקים נפרשים למלוא רוחב העין. קילומטרים על גבי קילומטרים שבהם לא ניתן לראות נפש חיה. השקט הנצחי מופר מדי פעם בפעם רק בצווחות העיטים ונאקות הגמלים.
עוד כמה ערים פזורות ברחבי מונגוליה, אולם באף אחת מהן מספר התושבים אינו עולה על 100,000. וכאן אנו מגיעים לנתון המדהים באמת: כמעט שליש מתושבי מונגוליה כלל אינם חיים בערים. אפילו לא בכפרים או בחוות מבודדות. מונגוליה היא המדינה היחידה בעולם שחלק ניכר מתושביה ממשיכים מרצונם לחיות אורח חיים נוודי.
הגר: בית נודד וכללי כניסה
הנוודות היא מרכיב יסודי בתרבות ובהיסטוריה המונגולית. הנוודים חיים באוהלים, רוכבים על סוסים וגמלים, ומקיימים אורח חיים מסורתי שנשמר באדיקות כבר אלפי שנים. אי אז, לפני מאות שנים, איחד ג'ינגיס חאן את השבטים הנוודים לצבא אדיר ומלוכד, אשר כבש בסערה את סין, רוסיה, מזרח אירופה והמזרח התיכון, והקים את האימפריה היבשתית הגדולה ביותר בהיסטוריה.
גם בשיא כוחו, כאשר שלט על מיליוני אנשים, ג'ינגיס חאן עדיין המשיך לשמור על אורח החיים הנוודי המסורתי; הוא חי באוהל ורכב בעצמו על סוס. כעבור כמה דורות, התפוררה האימפריה המונגולית לרסיסים, שבהדרגה נעלמו ונשכחו. המונגולים שבעבר הטילו את אימתם על העולם כולו, חזרו לחיות כנוודים מסורתיים בערבות מונגוליה.
חרף מאמצי העיור של המדינה בעשורים האחרונים, מאות אלפים מאזרחי מונגוליה בוחרים לשמור על אורח החיים הנוודי. אפילו בעיר הבירה אולן בטור, ישנה שכונה מיוחדת העומדת לשימושם של הנוודים. בשכונה זו נוטעים חלק מהנוודים את אהליהם עונות מסוימות בשנה, וחיים שם במשך מספר חודשים ללא תשתיות ביוב וחשמל.
אגב אורחא, "שכונת הנוודים" יוצרת מועקה ממשית לתושבי הקבע של אולן בטור. מונגוליה מפורסמת בכך שאין בה כמעט עננים, ובשל כך היא מכונה בפי תושביה "ארץ השמים הכחולים הנצחיים". במשך רוב השנה, נהנים תושבי מונגוליה משמיים נקיים וזכים. אולם בחורף הטמפרטורות במונגוליה צונחות בצורה דרסטית, ואולן בטור הופכת להיות עיר הבירה הקרה ביותר בעולם. בניסיון להתחמם, הנוודים מסיקים תנורים בפחם, עץ ופסולת. ההרים שמסביב לאולן בטור לוכדים את האוויר המזוהם, וכך בימי החורף סובלת אולן בטור מזיהום אוויר חמור שגם מעכיר את השמים הכחולים הנצחיים.
ואולם, מרבית הנוודים אינם גרים באולן בטור, וגם לא בשום מקום מסוים. הם נוטעים את אהליהם במקום שנמצא מתאים לצרכי המשפחה או השבט, ונותרים במקום לתקופה שיכולה לנוע בין שבועות ספורים לעונות שלמות. בכל אותו הזמן, שבט הנוודים מקיים במקום חיי קהילה אשר חלקם הגדול נסוב סביב הסוסים.
הטיפול בסוסים גוזל חלק ניכר מסדר יומו של המונגולי הנווד. בסוסים משתמשים לא רק לצרכי תחבורה ומשא. חלב הסוסים ושערות הסוסים הם מרכיב חיוני באורח החיים הנוודי. גם הגמלים והעיזים מסייעים לנוודים לכונן קהילה שמקיימת את עצמה.
מהערבה לעיר ועד חג הנאדאם
אורח החיים הנוודי יוצר אתגרים רבים עבור ממשלת מונגוליה, שמנסה להעביר את המדינה תהליכי מודרנה. הנוודים מוותרים מרצונם על מותרות מודרניות כגון חשמל ומים, אולם מה באשר לחינוך? למרבה ההפתעה, מונגוליה הצליחה לפתח מנגנוני חינוך שונים שמספקים פתרון יעיל לאתגר החינוך של ילד שהוריו נודדים ממקום למקום. שבטים רבים מחזיקים ב"אוהל בית ספר" אשר נודד יחד עם השבט ומחנך את ילדיו.
מנגד, מרבית ההורים במונגוליה בוחרים בפתרון נוח יותר: פנימיות עונתיות. בערים הגדולות ישנם בתי ספר הפועלים על בסיס עונתי ומשלבים פנימייה. נוודים רבים שולחים את ילדיהם לפנימיות הללו למשך עונות מסוימות שבהן הם רוכשים השכלה. לאחר מכן הם חוזרים אל השבט שלהם לעונות אחרות.
בנוסף על כך, שבטים רבים נושאים עמם פאנל סולארי נייד שמחבר אותם אל הרשת העולמית. מרבית הנוודים מחזיקים בטלפונים ומחשבים ומתקשרים עם העולם בכל הדרכים המקובלות. אתגר ייחודי ניצב בפני שירות הדואר הלאומי של מונגוליה. מה עושים כאשר נשלח מכתב או חבילה אל אחד מהשבטים? כיצד ניתן לכתוב את כתובתו של אדם שאין לו כלל כתובת מסודרת? בשל כך, מעדיפים במונגוליה לרשום על החבילה מספר טלפון במקום כתובת. כאשר הדוור מבקש למסור את המכתב או החבילה, הוא יוצר קשר והנמען שולח לו קואורדינטות מדויקות של המקום בו הוא נמצא כעת.
כחלק מאורח החיים הנוודי, השבטים משמרים בקנאות מסורות רבות הנוגעות לצורת בנייתו של האהל. האהל המונגולי המכונה "גר" (ובמערב מכונה "יורט") מורכב באופן שניתן לבנות ולפרק תוך שעות ספורות. האוהל מחולק לאזורים ומדורים שונים שמשמשים כל אחד למטרה אחרת. מונגולי הנכנס לאוהל של חברו, יודע בדיוק היכן נמצאת האש, היכן ממוקם ציוד הרכיבה והיכן יושב בעל הבית.
בקרב שבטי הנוודים מקובלת תרבות קיצונית של הכנסת אורחים. הכניסה לאוהל איננה נעולה, וכל אדם העובר במקום מוזמן להיכנס לכל אוהל שירצה ואפילו לכבד את עצמו בתה רותח. ואולם, ישנם כללים נוקשים כיצד יש לנהוג באוהל. חובה להיכנס לאוהל דווקא מצד שמאל. אם בעל הבית מציע לך מקום לשבת, חובה לשבת באותו מקום ממש ולא במקום אחר. אין להיכנס לבית עם נשק או מקל הליכה. האש נחשבת לקדושה ואסור באיסור חמור להשליך פסולת לתוכה. ואולם, העלבון החמור ביותר הוא לדרוך במפתן אוהלו של מונגולי. העושה כן מסתכן באיבה נצחית עם בעל האוהל.
ואולם, פעם בשנה, מונגוליה כולה מתכנסת בסביבות עיר הבירה אולן בטור, שם מתקיים חג ה"נאדאם". זהו אירוע שאין דומה לו בעולם. בערבה הפתוחה מתרחש מרוץ אדיר שבו רצים הסוסים מרחק של 30 ק"מ. בשל המרחקים הגדולים, הרוכבים על הסוסים הללו אינם אנשים מבוגרים, אלא דווקא ילדים ונערים שמשקלם קל יותר והם עוברים לשם כך אימון מיוחד.
ואולם, המנצח במרוץ אינו דווקא הילד הרוכב אלא הסוס! הסוס המנצח זוכה לכבוד מלכים ולהערצה גדולה ושרים לכבודו שירי תהילה. גם הסוס שהגיע אחרון במרוץ זוכה לכבוד רב, והקהל שר עבורו שירי ניחומים עם הבטחות שבשנה הבאה יהיה טוב יותר.
תגובות
היו הראשונים להגיב!