פאנדו שביוטה: העץ שהוא יער שלם ומה מאיים על עתידו
הנוסע בכביש 25 שביוטה, לצד אגם פישלייק, חולף בין אלפי גזעים לבנים של אספן רועד, צפצפה שעליה רוטטים בכל משב רוח. זה נראה כמו יער רגיל. אבל מתחת לאדמה מסתתר סוד. הגזעים, כ-47,000 לפי ההערכה המקובלת, אינם עצים נפרדים אלא נצרים, כלומר ענפים צעירים שעולים מהשורש, וכולם זהים זה לזה בתכונותיהם הגנטיות. גזע בוגר שולח שורשים לצדדים, מהם עולים גזעים חדשים, והתהליך חוזר שוב ושוב. הביולוגים ג'פרי מיטון ומייקל גרנט מאוניברסיטת קולורדו תיארו זאת כך: 'מכל בחינה שמעל פני הקרקע, הגבעולים החדשים נראים בדיוק כמו עצים בודדים'. זה כמו מאה אצבעות שבולטות מתוך האדמה: נראות נפרדות, ובעצם כולן יד אחת.
העץ הזה נקרא פאנדו, הוא משתרע על כ-430 דונם, זה יותר מכל גן סאקר, אורכו המרבי כקילומטר ורוחבו כ-700 מטר. משקלו מוערך בכ-6,000 טון, הוא ניצב בגובה של כ-2,700 מטר מעל פני הים, על שפת אגם המים המתוקים ההררי הגדול ביותר ביוטה, והאספן הוא גם העץ הרשמי של המדינה. גזע בודד חי בדרך כלל לא יותר מ-130 עד 150 שנה, אז איך העץ כולו ממשיך לחיות? כשגזע נופל, השורש מצמיח אחר במקומו. כך האספן שורד: הגזעים מתחלפים, והעץ נשאר.
מי הבחין בכך ראשון? איש אקולוגיה בשם בורטון בארנס, שהתבונן בתצלומי אוויר ביער אספן ענק מדרום-מערב לאגם. הוא הבין שאלה גזעים של שבט אחד, כלומר עותקים זהים של אותו עץ, ושאולי זה 'האורגניזם הגדול בעולם'. ב-1976 פרסם יחד עם ג'רי קמפרמן מאמר על גודל שבטי אספן, אבל לדברי עמיתו דניאל קשיאן, מחקריו על העץ נותרו כמעט אלמוניים, 'מלבד פרסום אחד וסיפור טוב להעביר לתלמידיו'. את השם 'פאנדו' נתן גרנט במאמר במגזין דיסקבר, ובשנת 2008 בדיקת DNA רחבה אישרה את הממצאים.
ומה גילו על גילו של העץ? אי אפשר לספור טבעות גזע בעץ שמחליף את גזעיו, ולכן ההערכות רחבות מאוד. איש אינו יכול לקבוע אותו בוודאות. דבר אחד כן נראה בעין: בסתיו הגזעים משנים צבע ומשירים עלים באותו זמן, ובאביב הם מלבלבים בערך יחד. זו גם אחת הדרכים להבדיל בין שבטים שכנים, וכך אפשר להבחין בגבולות העץ אפילו ממרחק.
הנצרים נאכלים והדור הבא נעלם
הבעיה מתחילה בדור הבא. פול רוג'רס, מנהל ארגון שחוקר את האספן באוניברסיטת מדינת יוטה, תיאר בראיון לרדיו ב-2013 אוכלוסייה שיש בה הרבה עצים מבוגרים שמתחילים למות, ואין בה צעירים שיחליפו אותם. הגזעים הבוגרים בפאנדו מגיעים כיום לגיל של כ-130 שנה. ככל שיותר מהם מתים, 'המנוע שמתחת לאדמה', כלשונו של רוג'רס, כלומר מערכת השורשים, מקבל פחות אנרגיה כדי לדחוף נצרים חדשים. זה כמו בית שהדיירים המבוגרים בו הולכים ומתמעטים, והילדים שיחליפו אותם לא נולדו.
מי אוכל את הנצרים הצעירים? קודם כול, בעלי חיים. נצר אספן מזין וקל ללעיסה, וצבאי פרד ואיילים גילו זאת מזמן. פרות יורדות מצפון האגם ומקיפות את העץ. זאבים ודובים עזבו את האזור לפני כמאה שנה, והטורפים האלה לא רק מצמצמים את העדרים אלא גם מונעים מהם להתמקם במקום אחד. ולכל זה מצטרף אקלים יבש, שמאט ממילא את ההתחדשות. ב-2018 פרסם רוג'רס עם החוקר דארן מקאבוי מאמר בכתב עת מדעי תחת הכותרת 'צבאי פרד מעכבים את התאוששות פאנדו'. קבוצת עבודה של יוטה הגיעה למסקנה דומה כבר ב-2011.
הבעיה אינה חדשה, אף שאיש אינו יודע מה בדיוק קרה לפאנדו עצמו. ההיסטוריון ג'דידיה רוג'רס מאגף ההיסטוריה של מדינת יוטה מצטט את מפקח היער ג'. ו. האמפרי, שהמליץ ב-1926 להקפיא לשלוש שנים את רעיית הכבשים באספן כרות. סקר מ-1934 ביער הלאומי פישלייק הקים 26 חלקות ניסוי, בדומה לגדרות של ימינו: במקום שבו נחסמה גישת הצבאים התחדשה הצמחייה, ואילו במקום שבו רעו, האספנים היו 'מופשטים לחלוטין'. אחרי 1942 שוטטו ביוטה עד רבע מיליון צבאים. למדינה היה אינטרס לשמור על העדרים גדולים, כי החשש היה מאובדן מקור הכנסה ולא מפגיעה בקרקע.
גדרות ומצלמות: האם פאנדו גוסס?
כיום, הגדר היא הכלי העיקרי להגנה על פאנדו. כ-80% מהעץ מוקף בגדרות בגובה כ-2.4 מטר, ותוכנית ההגנה של 2025 נשענה על 250,000 דולר שהשיג הנציג קרל אלברכט, חבר בית המחוקקים של יוטה, עבור משרד התחבורה של המדינה. לפי הנתונים שפורסמו, ב-2025 ירדה פעילות צבאי הפרד סביב העץ ב-35% ופעילות האיילים ב-65%, הודות לשתי שיטות פשוטות להרחקת בעלי חיים. מצלמות שטח רשמו בארבע שנים רק שני איילים וארבעה צבאים בתוך אזורי ההגנה. גם תצלומים חוזרים מראים את השינוי: באתר אחד לא נראו ב-2014 עצים צעירים, ועשר שנים אחר כך בולטים בו כתמי הצהוב של נצרים חדשים.
אבל גדר איננה פתרון קסם. פרצה אחת של שבוע עלולה לבזבז שנה שלמה של הגנה. עץ שנופל על הגדר יוצר פרצה, ובביקורו הראשון ראה רוג'רס צבי לכוד בפנים, בלי מקור מים. רעיית הבקר באזור הסתיימה ב-2024, בהסכמה. דארן נלסון, נשיא איגוד הרועים 'רועי שבעת המיילים', אמר: 'אנחנו חייבים לטפל בזה… גם אנחנו סביבתנים, אבל בדרך אחרת'.
אז האם פאנדו גוסס? עמותה בשם 'ידידי פאנדו', שפועלת בשיתוף שירות היערות ומגייסת תרומות, טוענת שלא. כדאי לזכור שזו עמדה של ארגון שיש לו עניין בנושא. לדבריה, בחלקה של כשני דונם נספרו ידנית 427 גזעים בריאים, כ-210 לדונם, והמספר הזה נמצא בתוך הטווח של 200 עד 250 לדונם שקבעו הנחיות שיקום האספן של יוטה. העמותה מוסיפה שהמחקר מ-2018 בדק רק כשבעה דונם מתוך 430, וספירה מלאה מתבצעת עתה. קרן מוק, פרופסור לגנטיקה של שימור באוניברסיטת מדינת יוטה, אמרה: 'מבחינה פילוסופית זה פשוט מפוצץ את המוח שמספר כזה של עצים מגיע מזרע אחד ושורד זמן כה רב'.
מי שעומד מול היער הלבן הזה, ויודע שמתחת לרגליו מסתתרת מערכת שורשים אחת שמחזיקה אלפי גזעים, קשה לו שלא להתרגש. 'מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית', גזע אחר גזע נופל, והשורש שמתחת לאדמה שולח במקומו חיים חדשים. האם הנצרים הצעירים של פאנדו יגיעו לגובה, ואם הגדרות יספיקו כדי שהעץ הענק ימשיך לעמוד כאן עוד דורות? זו שאלה שהשנים הקרובות יענו עליה.
תגובות
היו הראשונים להגיב!