כאב פנטום: למה המוח מרגיש רגל שנקטעה, וכיצד מראה מסייעת
בדצמבר 2004, בבוקר קריר בירושלים, עבר חיים כהן במעבר חצייה. מכונית פגעה בו והעיפה אותו, והוא נפצע קשה. רגלו נקטעה. בימים שאחרי, בבית החולים, התחילו התקפי כאב עזים, והם הגיעו מהרגל שכבר לא הייתה שם. מי מאיתנו היה מאמין שאפשר לסבול כך מגוף שנעלם? זה נקרא כאב פנטום, ויש מי שקורא לו גם כאב רפאים.
כאב פנטום הוא כאב שמורגש בחלק גוף שנקטע ואינו שם עוד. אצל יותר מ-90% מהקטועים נשארת לפחות תחושה לא כואבת של הגפה החסרה: מיקום, מגע או חום. בין 60% ל-80% סובלים גם מכאב. התופעה תוארה לראשונה במאה ה-16 בידי אמברואז פארה, מנתח צבאי צרפתי, ואת השם "כאב פנטום" טבע ב-1872 הרופא סיילאס ויר מיטשל. לפעמים האצבעות החסרות נסגרות בחוזקה, עד שנדמה לאדם שהציפורניים ננעצות בכף ידו.
מאין זה בא? ד"ר קולבי הנסן מסביר: "במוח שלנו יש בעצם מפה שמייצגת אותות הקשורים לכל חלק בגוף. ולכן, גם אם איבדנו איבר, לא איבדנו את המפה הזו במוח." כלומר, המוח ממשיך להחזיק מקום פנוי לרגל שנעלמה, ועדיין מצפה לשמוע ממנה.
ויש גם העצב שנשאר בגדם. הוא היה אמור להגיע לחלק החסר, אך הוא ממשיך לשלוח אותות למוח, ואלה עלולים להיתפס ככאב. הגדם הוא הקצה שנשאר מהגפה אחרי הקטיעה. כך המוח מקבל הודעות מהקצה ומפרש אותן כאילו הן באות מהגפה שאבדה. כמו חוט חשמל שנחתך באמצע וממשיך להצית ניצוצות בלי הפסקה.
טיפול במראה: אשליה שמקלה כאב
ו. ס. רמצ'נדרן, רופא שמתמחה במערכת העצבים באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, היה בילדותו מוקסם מקסמים ואשליות. לפי המגזין האמריקאי ניו יורקר, אין זה מקרה שהרעיון שלו נשען על מראות. הוא סבר שכאב פנטום נובע מאי-התאמה: העיניים אומרות שהגפה חסרה, ואילו מערכת התחושה בגוף מדווחת שהיא עדיין שם. המוח מקבל שתי הודעות סותרות, ולא יודע למי להאמין.
הסבר נוסף מדבר על "שיתוק נלמד". המוח ממשיך לשלוח לגפה פקודות תנועה, אך אינו מקבל שום משוב שהיא זזה, ומסיק שהיא משותקת. תחשבו על מי שלוחץ שוב ושוב על מתג שאינו מדליק את האור: הוא מבין שמשהו מקולקל. כך גם המוח מסיק שהגפה תקועה, ולפי ההסבר הזה, זה חלק מהסיבה לכאב.
המכשיר שהמציא פשוט להפליא: תיבה ובה מראה אנכית. הקטוע מכניס לתיבה את הגפה הבריאה ומביט בהשתקפותה, וזו נראית לו כגפה החסרה. הכתב ג'ון קולפינטו תיאר איך רמצ'נדרן ביקש מהמטופלים להזיז את הזרוע השלמה, ובדמיונם גם את זרוע הפנטום, למשל כמי שמנצחים על תזמורת. העיניים רואות שתי ידיים שנעות יחד. "המטופלים הרגישו שוב שיש להם שתי זרועות", כתב קולפינטו. ומה קרה אז? המטופל הראשון דיווח שהזיז את הפנטום לראשונה מזה יותר מעשור, והרגיש הקלה מיידית.
אבל למה צריך תיבה? אי אפשר פשוט להסתכל במראה? אפשר, אך התיבה הופכת את האשליה ליציבה יותר. היא מסתירה את הגדם ואת מה שנמצא מאחורי המראה, מצמצמת הסחות מסביב, ומחזיקה את המראה בדיוק באמצע, כך שההשתקפות נראית במקום שבו הייתה הגפה החסרה. ברגע שהאשליה נשברת, המוח מפסיק להאמין לה. יש מטפלים שעובדים גם עם מראה רגילה, כל עוד היא ממוקמת נכון.
גם כהן, שסבל מהתקפי כאב קשים, מספר שהגיע למראה בכוחות עצמו ושחש הקלה כבר בניסיון הראשון. לדבריו, כשהפסיק את הטיפול מוקדם מדי הכאב חזר, ורק התמדה ממושכת יותר הביאה להקלה לאורך זמן. זהו כמובן סיפור אישי ולא מחקר, אך הוא מדגים את חשיבות העקביות בשיטה. כלומר, גם אם מרגישים טוב אחרי הפעם הראשונה, לא כדאי לוותר מהר.
האם המראה באמת עובדת?
ב-2017 פירסמו חוקרים ממרכזים רפואיים צבאיים בארה"ב, בהובלת ג'ק צאו, ניסוי אקראי מבוקר, כלומר ניסוי שבו המשתתפים מחולקים באקראי בין קבוצת טיפול לקבוצת ביקורת. הוא כלל 15 קטועי יד, כולם גברים, שנפצעו בעיקר ממוקשים. תשעה טופלו במראה, ושישה היוו קבוצת ביקורת: מראה מכוסה בסדין אטום, או דמיון מנטלי בלבד. הטיפול נמשך 15 דקות ביום, חמישה ימים בשבוע, במשך ארבעה שבועות.
ומה יצא? אצל שמונה מתוך תשעת מטופלי המראה הכאב פחת. זמן הכאב היומי ירד מ-1,022 דקות ל-448, כלומר מ-17 שעות לפחות מ-8. אצל קבוצת הביקורת הכאב דווקא החמיר, וכל חבריה עברו למראה אחרי 11 מפגשים. נסו לדמיין מה זה אומר ביום-יום: ירידה של כמעט עשר שעות כאב בכל יממה, בממוצע.
מדגם של 15 אנשים הוא קטן. האם אפשר לסמוך על תוצאות כאלה? סקירה שפורסמה ב-2025 בכתב העת למחקר כאב בדקה 32 מחקרים. ב-21 מהם הכאב ירד לפחות בחצי, או בשתי נקודות בסולם של 0 עד 10, שבו המטופל מדרג את הכאב שלו, וב-11 לא נרשם אפקט. כלומר, בערך שני שלישים מהמחקרים הראו שיפור.
המחברים לא מצאו פרוטוקול אחד מוסכם, כלומר שיטת טיפול אחת שכולם מסכימים עליה, אך לדבריהם הראיות מצביעות על כך שתדירות הטיפול חשובה יותר מאורך המפגש. הפרוטוקול הנפוץ במחקרים מוצלחים הוא רבע שעה ביום, במשך ארבעה שבועות. כלומר, לפי הנתונים האלה, מפגש קצר בכל יום כנראה עדיף על מפגש ארוך אחת לכמה ימים.
אז מה השורה התחתונה? הטיפול במראה הועיל בחלק מהמחקרים אך לא בכולם, ולכן כדאי להתייחס אליו כאל אפשרות שעשויה להקל על חלק מהמטופלים, ולא כאל פתרון מובטח לכולם. היתרון שלו הוא שהוא פשוט ואינו כולל תרופות. מי שסובל מכאב פנטום, כדאי שיתייעץ עם הרופא או עם צוות השיקום לפני שמתחילים, וכמובן לזכור שהקב״ה הוא רופא כל בשר ומפליא לעשות.
תגובות
היו הראשונים להגיב!