מאבק הקלפי: הפולמוס המתמשך על השתתפות החרדים בבחירות בישראל

מזה למעלה מ-75 שנה מתנהל ויכוח סוער בחברה החרדית בישראל סביב שאלה מרכזית אחת: האם מותר, אסור, או שמא חובה קדושה להשתתף בבחירות במדינת ישראל? הדיון הלוהט, שמשלב השקפות תיאולוגיות, שיקולים פרקטיים ומסורות עדתיות, ממשיך לעצב את הפוליטיקה הישראלית ואת צביונה של החברה החרדית עד ימינו.

שורשי המחלוקת: בין מסורת לחידוש

כדי להבין את עומק הפולמוס בחברה החרדית, עלינו לחזור אחורה בזמן, אל ימי אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה. בניגוד למה שרבים עשויים לחשוב, ההשתתפות בבחירות דמוקרטיות לא הייתה זרה לעולם החרדי באירופה. למעשה, גדולי הרבנים והאדמו"רים של אותה תקופה לא רק שהתירו – אלא אף עודדו בחום את קהילותיהם להשתתף בבחירות לפרלמנטים ולמוסדות השלטון במדינות כמו פולין, ליטא והונגריה.

"כאשר עומדים אנו כעת סמוך להבחירות של הסיים והסענאט, וכאשר הורה לנו הנסיון מכבר גודל הנחיצות שיהיו הנבחרים שמה מסורים לד' ולתורתו, בוודאי חוב גדול וקדוש על כל מי שנגעה יראת ד' בלבבו שלא להשתמט ולהתרפות בענין זה הנוגע לדברים העומדים ברומו של עולם לחיזוק התורה ודת קדשנו…"

החפץ חיים, מכתב משנת 1931

דברים דומים כתב גם הרב חיים עוזר גרודזנסקי, מגדולי פוסקי ההלכה בליטא באותה תקופה: "אתם שומרי תורה ומצוות וכל אשר לא עוממו בקרבו זיקי היהדות, אל נא תתרשלו בדבר הבחירות ואל יהא הדבר קל בעיניכם". התמיכה בהשתתפות פוליטית הייתה נחלתם של מנהיגים חרדיים מכל הזרמים והעדות, מהליטאים ועד חסידויות פולין וגליציה.

הקמת המדינה: נקודת המפנה

הקמת מדינת ישראל ב-1948 יצרה מציאות חדשה ומורכבת. בעוד שבמזרח אירופה השתתפות בבחירות הייתה אמצעי להגנה על אינטרסים יהודיים בתוך מדינות לא-יהודיות, כעת עמדה על הפרק שאלת ההשתתפות בבחירות של מדינה יהודית ריבונית – שאלה טעונה במיוחד לאור ההתנגדות החרדית הנרחבת לציונות החילונית.

הבחירות הראשונות לאספה המכוננת (שהפכה מאוחר יותר לכנסת הראשונה) נערכו ב-1949, ובהן החל לראשונה "פולמוס ההשתתפות בבחירות". מצד אחד ניצבו רוב מנהיגי הציבור החרדי, שהורו לצאן מרעיתם להשתתף בבחירות על מנת להשפיע על אופייה של המדינה הצעירה, ומולם התייצבו רבני העדה החרדית, שאסרו מכל וכל את ההשתתפות במערכת הפוליטית של המדינה הציונית.

המחלוקת מתגבשת: הדמויות המרכזיות בפולמוס

המחלוקת החריפה עם השנים והתגבשה סביב דמויות מפתח משני צדי המתרס. במחנה האוסרים בלט במיוחד האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שנחשב למבקר החריף ביותר של הציונות. בשנת 1961 פרסם את ספרו "ויואל משה", בו הציג תפיסה שלפיה הציונות היא "שורש פורה ראש ולענה של אבי אבות הטומאה", וקבע כי ההשתתפות בבחירות אסורה באיסור "ייהרג ואל יעבור".

מנגד, רוב גדולי ישראל החרדיים תמכו בהשתתפות בבחירות, ובראשם דמויות מרכזיות כמו האדמו"ר מבעלזא (רבי אהרן רוקח), הרב מטשעבין (רבי דב בעריש ויידנפלד), ה"בית ישראל" מגור (רבי ישראל אלתר), ה"אמרי חיים" מויז'ניץ (רבי חיים מאיר הגר) והרב אהרן קוטלר מישיבת לייקווד. לשיטתם, השתתפות בבחירות הייתה לא רק מותרת אלא חובה קדושה, מעין "קידוש השם" ואמצעי חיוני לשמירה על צביונה היהודי של המדינה.

התפלגות זו בהנהגה הרבנית השתקפה גם בחברה החרדית עצמה, כשהזרם המרכזי (הן הליטאי, הן החסידי והן הספרדי) הלך בדרך של השתתפות בבחירות, בעוד שחוגי העדה החרדית, חסידות סאטמר וקבוצות ירושלמיות מסוימות נמנעו מהשתתפות.

"לענין לשלח שליחינו לכנסת, לית דינא ולית דיינא שאנחנו חייבים לשלחם לעמוד על המשמר וללחום שלא יבלע רשע את הצדיק, ואין בזה לא התחברות ולא הסכמה ולא סיוע ולא הכנעה אלא עמידה על נפשנו… וכן נהגו אבותינו מימות עולם להיות להם שתדלנים קבועים במקום הממשלה…"

רבי רפאל ראובן גרוזובסקי, ספר "בעיות הזמן"

מבט עמוק: יסודות הלכתיים וטיעונים השקפתיים

התפלגות עמדות גדולי ישראל בנושא ההשתתפות בבחירות

הפולמוס אינו מסתכם רק בשאלה הפוליטית הישירה של הצבעה או הימנעות, אלא משקף מחלוקת עמוקה יותר בתפיסת העולם החרדית ביחס לציונות ולמדינת ישראל. שני הצדדים נסמכים על מקורות הלכתיים וראיות היסטוריות, כשכל צד משתמש בכלים אלה לביסוס עמדתו.

שאלת שלוש השבועות

במרכז הוויכוח עומדת שאלת "שלוש השבועות" – אגדה תלמודית המופיעה במסכת כתובות, שלפיה הקב"ה השביע את עם ישראל שלא למרוד באומות העולם, שלא לעלות כחומה (בהמוניהם לארץ ישראל), ושלא לדחוק את הקץ. האם הקמת מדינת ישראל הפרה את השבועות הללו? האם השתתפות בבחירות מהווה שותפות להפרה זו?

לטענת המתנגדים, מדינת ישראל מהווה הפרה ברורה של השבועות הללו, וכל מי שמשתתף במוסדותיה – ובכלל זה בבחירות – נעשה שותף לעבירה חמורה זו. מנגד, התומכים בהשתתפות טוענים כי לאחר השואה ובתנאים ההיסטוריים שנוצרו, השבועות אינן תקפות עוד, או שהקמת המדינה אינה מהווה הפרה שלהן.

סוגיית התחברות לרשעים

נקודת מחלוקת נוספת היא שאלת "התחברות לרשעים". האם השתתפות בבחירות ובמערכת הפוליטית של מדינה חילונית נחשבת לחיבור עם מי שאינם שומרי תורה ומצוות? האוסרים מצטטים מקורות רבים האוסרים על התחברות עם רשעים, בעוד המתירים מבחינים בין שיתוף פעולה מעשי לצורך הגנה על אינטרסים דתיים לבין "התחברות" במובן של הזדהות רעיונית.

"דבר זה הוא הלכה פסוקה שכבר ביררו אותו גדולי תלמידי מרן החתם סופר. וידוע ומפורסם שהגאונים הקדושים המהר"ם שי"ק, רבי אברהם שאג, הכתב סופר, המחנה חיים, מהר"י אסאד ועוד ישבו בעצמם בקונגרס הרפורמי, כדי להגן על הדת. וביררו היטיב הלכה למעשה שאין בכך משום התחברות לרשעים כלל, אלא יש בכך משום מלחמת ה' להצלת הדת, וטוב וישר לעשות כן."

הרב מטשאבא בוויכוח עם האדמו"ר מסאטמר

שיעור ההצבעה המשוער בציבור החרדי לאורך השנים

מקרי הגבול: גדולי ישראל שעמדתם שנויה במחלוקת

מעבר לקווי החזית הברורים, ישנן דמויות שעמדתן הייתה מורכבת יותר והפכה בעצמה לנושא של מחלוקת. הבולט שבהם היה רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, הידוע כ"רב מבריסק" – מתנגד מובהק לציונות שלא הביע עמדה פומבית ברורה לגבי ההשתתפות בבחירות. יש המצטטים אותו כמי שאמר שאין זו מצווה גדולה שהרב אהרן קוטלר צריך להגיע בשבילה במיוחד מארה"ב, ואינה עבירה גדולה שהרבי מסאטמר צריך לבוא בשבילה מארה"ב.

דמות מעניינת נוספת היא הרב אברהם ישעיהו קרליץ, ה"חזון איש", שמצד אחד לא הצביע בעצמו בבחירות, אך לפי עדויות רבות של תלמידיו, הורה לרבים להצביע. יש הטוענים שדעתו הייתה נגד ההצבעה, אולם רוב מקורביו העידו שתמך בהשתתפות בבחירות לכנסת.

גם לגבי רבי ישראל אבוחצירה, ה"בבא סאלי", קיימות עדויות סותרות – מצד אחד מכתב האוסר השתתפות בבחירות, ומצד שני מכתבי תמיכה בבחירות ובמפלגות חרדיות שונות. מורכבות זו משקפת את הדילמה העמוקה שחווה הציבור החרדי בכל הנוגע ליחסו למדינה ולמוסדותיה.

מבחן המציאות: הבחירות המוניציפליות

מעניין לציין שגם בקרב האוסרים את ההשתתפות בבחירות הארציות, יש הבדל ביחס להשתתפות בבחירות המקומיות. כך למשל, האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, המתנגד החריף ביותר לבחירות הארציות, לא אסר את ההשתתפות בבחירות לעיריות. לדבריו, הדבר תלוי בנסיבות המקומיות ובשיקולים מעשיים. למעשה, גם חלק מקהילות העדה החרדית המחרימות את הבחירות לכנסת, משתתפות בבחירות המוניציפליות, בעיקר בבני ברק.

שיעורי השתתפות חרדית בבחירות מוניציפליות לעומת ארציות

המצב כיום: מגמות עכשוויות בפולמוס

כיום, רוב הציבור החרדי בישראל משתתף בבחירות לכנסת ומצביע בעיקר לשתי המפלגות החרדיות המרכזיות: יהדות התורה (איחוד אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית) וש"ס (המפלגה החרדית-ספרדית). נתוני הצבעה מלמדים על אחוזי השתתפות גבוהים ביותר בקרב הציבור החרדי – בחלק מהערים החרדיות נרשמים שיעורי הצבעה של למעלה מ-85%.

בשנים האחרונות, עם התחזקות ה"קנאות הדיגיטלית", התפתחו גם שיטות מתוחכמות יותר של תעמולת בחירות. הן התומכים והן המתנגדים להשתתפות בבחירות מפרסמים חוברות, סרטונים וחומרי הסברה ממוחשבים להצדקת עמדתם. אגודת ישראל, למשל, פרסמה סדרת חוברות בשם "ובחרת בחיים" ו"קנאות של אמת" המבארות באריכות את ההיתר ואף החובה להצביע, ואף הקימה מערכת ממוחשבת העוקבת בזמן אמת אחר אחוזי ההצבעה בקהילות חרדיות.

מנגד, קהילות העדה החרדית ממשיכות להחרים את הבחירות הארציות, ולעיתים אף מציבות פעילים בפתחי הקלפיות בשכונות חרדיות כדי לתעד ולהרתיע מצביעים פוטנציאליים. פעילות זו משקפת את העוצמה הרגשית והדתית שמאחורי עמדתם, הרואה בהשתתפות בבחירות בגידה בעקרונות אמונה בסיסיים.

התפתחות מעניינת בשנים האחרונות היא הופעתו של "הפלג הירושלמי" – קבוצה בציבור הליטאי שאינה משתתפת בבחירות לכנסת. בניגוד לעדה החרדית, הפלג אינו מתנגד אידיאולוגית למדינה, אלא טוען כי הנציגים החרדיים אינם פועלים באפקטיביות מספקת להגנה על צרכי הציבור החרדי, ובפרט בכל הנוגע לשאלות של גיוס לצה"ל ואוטונומיה חינוכית.

התפלגות הציבור החרדי בישראל לפי קבוצות

לקחים והשלכות: מה מלמד אותנו הפולמוס?

פולמוס ההשתתפות בבחירות משקף תהליכים עמוקים יותר בחברה החרדית והישראלית. מצד אחד, הוא משקף את המתח המובנה בין הרצון להשפיע על המציאות הישראלית לבין החשש מהתבוללות רעיונית וערכית בתוך החברה הישראלית החילונית. מצד שני, הוא מדגים כיצד מנהיגות דתית יכולה לתת פרשנויות הלכתיות מנוגדות לחלוטין לאותן סוגיות, תוך הישענות על אותם מקורות.

הפולמוס גם משקף את יחסי הכוחות המשתנים בתוך החברה החרדית. בעוד שבשנים הראשונות למדינה הייתה העדה החרדית כוח משמעותי בציבור החרדי, במהלך העשורים האחרונים הלכו וגדלו הזרמים החרדיים המרכזיים שרואים בהשתתפות בבחירות כלי חיוני להגנה על האינטרסים של הציבור החרדי.

"אם החרדים לא ישתתפו בכנסת, תפעל הממשלה בלעדיהם. מעשי הריסת הדת של הממשלה אינם קשורים אל החרדים כלל, אך אי-השתתפותם משמעה ויתור על היכולת להשפיע."

מהטיעונים המרכזיים של תומכי ההשתתפות

בסופו של דבר, ניתן לראות את הפולמוס גם כביטוי למתח בסיסי יותר בהתמודדות היהודית עם המודרניות: הניסיון למצוא את האיזון הנכון בין שימור מסורת לבין השתתפות בחיים האזרחיים המודרניים. הצורך למצוא את הדרך להגן על ערכי התורה בתוך מציאות מורכבת של מדינה יהודית דמוקרטית הוא אתגר שממשיך ללוות את החברה החרדית גם כיום, 75 שנה לאחר הקמת המדינה.

• נקודות מפנה היסטוריות בפולמוס ההשתתפות בבחירות
• ראיון עם חוקר תולדות היהדות החרדית: "הפולמוס משקף את המתחים הפנימיים בחברה החרדית"
• ניתוח משווה: כיצד קהילות חרדיות בחו"ל מתמודדות עם שאלת ההשתתפות בבחירות?
• האם יש סיכוי לפתרון? דרכים אפשריות ליישוב המחלוקת
• מה חושב הציבור הישראלי הרחב על הדיון הפנים-חרדי בנושא הבחירות?

תאריך פרסום: כ"ח באייר תשפ"ד