אלרגיות למזון בעולם המערבי: התעלומה מאחורי הזינוק המסתורי
תארו לכם רגע מיקרוסקופי, קטן מדי בשביל שהעין תראה אותו: תא קטן בגוף שלנו, שאמור להגן עלינו מפני מחלות, לפתע "מחליט" בטעות שחתיכת בוטן תמימה היא אויב מסוכן, ותוקף אותה בעוצמה. זה בדיוק מה שקורה בגוף של ילד עם אלרגיה למזון.
בשנת 2000 עמד רופא ילדים בריטי בשם ד״ר גדעון לק, מול כ-200 רופאים מומחים באלרגיות, בכנס שהתקיים בישראל. הוא שאל אותם שאלה פשוטה: "מי מכם נתקל במרפאה שלו במקרה של ילד עם אלרגיה לבוטנים?" כמעט אף רופא לא הרים יד. אותו רופא, כששאל בדיוק אותה שאלה קהל דומה של רופאים בבריטניה, ראה כמעט את כל האולם מרים יד. שתי מדינות מערביות, עם אורח חיים לא כל כך שונה, ותוצאה כל כך שונה. הפער הזה לא נתן לו מנוח.
מה בכל זאת שונה בין המדינות? ד״ר לק שם לב לפרט קטן שבהתחלה נראה חסר חשיבות: בארה״ב ובבריטניה הנחו את ההורים במשך שנים להרחיק תינוקות מבוטנים לגמרי, עד גיל שלוש בערך. בישראל, לעומת זאת, חטיף הבוטנים המוכר "במבה" היה כמעט "מזון תינוקות" רשמי, אחד הדברים הראשונים שכל תינוק מקבל לטעום. מכאן עלתה השערה מפתיעה: אולי דווקא החשיפה המוקדמת לבוטנים היא זו שמגינה מפני האלרגיה, ולא הריחוק ממנה. השערה שהפכה כמעט כל מה שהרפואה המערבית האמינה בו על פניו.
בשנת 2008 בדק ד״ר לק את ההשערה בצורה מסודרת. הוא השווה בין ילדים יהודים שגדלו בישראל, לילדים יהודים שגדלו באנגליה, כדי שלא יהיה הבדל של תורשה בין הקבוצות, רק הבדל של אורח חיים. התוצאה הפתיעה גם אותו: שיעור אלרגיית הבוטנים באנגליה היה גבוה פי עשרה מאשר בישראל!
והנתון הזה לא עמד לבד. סקר של בית החולים "מאונט סיני" בניו יורק מצא שבין השנים 1997 ל-2008 בלבד, שיעור אלרגיית הבוטנים אצל ילדי ארה״ב כמעט השליש את עצמו. בבריטניה, בין 1995 ל-2016, האלרגיה לבוטנים זינקה פי חמישה. אותה מגמה בדיוק חוזרת על עצמה באוסטרליה, בקנדה ובכל המדינות המערביות. משהו בסביבה שבה אנחנו חיים היום, גורם לגוף להגיב אחרת לגמרי למזון פשוט שהיה תמים במשך דורות.
היפותזת ההיגיינה: ניקיון יתר מזיק
עוד לפני שד״ר לק נכנס לתמונה, כבר בשנת 1989, חוקר בריטי בשם דיוויד סטרכן שם לב לתופעה מוזרה. הוא בדק נתונים על יותר מ-17,000 ילדים שנולדו בבריטניה בשנת 1958, ופרסם את הממצאים בכתב עת רפואי בריטי חשוב (BMJ). הוא גילה שילדים שגדלו במשפחות עם הרבה אחים גדולים, סבלו הרבה פחות מ"קדחת השחת", אלרגיה עונתית מוכרת שגורמת לנזלת ולעיטושים, לעומת ילדים יחידים במשפחה. ההסבר שהוא הציע: החשיפה של הילד הקטן ל"חיידקים קלים" שהאחים הגדולים מביאים הביתה, דווקא מחזקת ומאמנת את הגוף. כך נולד רעיון שמכונה מאז "היפותזת ההיגיינה", כלומר, ניקיון יתר עלול להזיק.
איך זה עובד בגוף בכלל? מערכת החיסון שברא הקב״ה בגוף האדם היא כמו שומר שצריך "להתאמן" בילדות המוקדמת, כדי לדעת להבחין בין איום אמיתי לבין דבר תמים לגמרי. כשהחשיפה לחיידקים ולזיהומים קלים בילדות מצטמצמת – בגלל ניקיון מוגבר, שימוש נרחב באנטיביוטיקה ותנאי מחיה נוחים יותר, השומר הזה עלול "לטעות" ולתקוף בטעות חלבונים לא מזיקים, כמו אלו שנמצאים בבוטנים או בחלב. אפשר לתאר את זה כמו שומר שמחפש אויב אמיתי; וכשאין לו זיהומים אמיתיים להילחם בהם, הוא פונה במקום זה נגד מזון רגיל או אבקת פרחים.
הוכחה מרשימה לכך הגיעה דווקא מגרמניה, עוד לפני שהמדינה התאחדה. חוקרת בשם פון מוטיוס השוותה בין ילדי העיר לייפציג במזרח הגרמני המזוהם, לילדי מינכן שבמערב הנקי יחסית, וגילתה שדווקא בילדי מינכן הנקייה הרגישות לאלרגיות הייתה גבוהה פי שלושה! זה קרה למרות שהזיהום הסביבתי במינכן היה נמוך בהרבה. במחקר אירופי גדול בשם GABRIELA, שבדק כמעט 80,000 ילדים, נמצא ששיעור קדחת השחת עמד על 2% בלבד אצל ילדי חקלאים שגדלו עם יותר משני אחים – לעומת 12% אצל ילדים עירוניים בלי חשיפה לחווה ובלי אחים בכלל. פער של פי שש בין הקבוצות!
המחקר שהפך את ההמלצות הרפואיות
באותה תקופה שבה ד״ר לק החל לחשוד שהאמת היא בדיוק ההפך, גופים רפואיים בארה״ב ובבריטניה עדיין המליצו להורים להרחיק את התינוקות מבוטנים ומזונות אלרגניים אחרים, לפחות עד גיל מסוים. ההיגיון נשמע הגיוני: פחות חשיפה אמורה להביא לפחות אלרגיה. אבל בפועל קרה בדיוק ההפך, שיעור אלרגיית הבוטנים והאגוזים בילדים המשיך לעלות באותן שנים בדיוק, למרות ההימנעות.
לאחר שנים ארוכות של הימנעות שכנראה הזיקה יותר משהועילה, פרסם ד״ר לק מחקר פורץ דרך. במחקר חילקו תינוקות בסיכון גבוה לשתי קבוצות: קבוצה אחת אכלה בוטנים באופן קבוע כבר מגיל צעיר, והקבוצה השנייה נמנעה מבוטנים לגמרי במשך שנים. התוצאה הייתה חד משמעית: הרבה יותר ילדים בקבוצת ההימנעות פיתחו אלרגיה, לעומת קבוצת האכילה הסדירה. פער כזה קשה להתעלם ממנו, וההנחיות הרפואיות ברחבי העולם התהפכו כמעט בין לילה, היום דווקא ממליצים להאכיל תינוקות בבוטנים מוקדם, ולא להימנע מזה.
ובכל זאת, למרות ההוראה החדשה, שיעור האלרגיה בפועל לא ירד בצורה משמעותית בכל מקום. אז מה בעצם קורה כאן? נראה שיש עוד גורם, שעדיין לא זוהה במדויק, שממשיך לפעול ברקע.
ואכן, מחקר עדכני יותר שבדק עכברי מעבדה שגדלו בתנאי סביבה שונים, חלקם בסביבה טבעית עם המון חיידקים, וחלקם בתנאים סטריליים לגמרי, גילה שהחשיפה לחיידקים לבדה אינה נותנת הסבר מלא לתופעה. שתי קבוצות העכברים פיתחו תגובות אלרגיות דומות באופן מפתיע, מה שמוכיח שחשיפה מגוונת לחיידקים אינה הגורם היחיד לעלייה הדרמטית באלרגיות. עשרות שנים אחרי המחקרים הראשונים בתחום, החידה עדיין לא נפתרה סופית, ובלשון החוקרים עצמם, מדובר ב"חידה עטופה במסתורין בתוך תעלומה".
תגובות (1)
שמעתי לא פעם שהאלרגיות והאטופיק [וכן הפרעות הקשב והאוטיזם]
הם תגובות לחיסונים
אף פעם לא האמנתי לקונספירציות האלה
לאחרונה נחשפתי למספר מקרים מכלי ראשון שגרמו לי לסימן שאלה אחד גדול על כל הנושא
ממליצה לברר ולבדוק אצל כל מי שיש לו רקע לדברים הללו ולא למהר לחסן רק כי כך הנוהל…